בוקר טוב שבוע אור

הי אודי וכולן (כן, נשים שאנחנו), קראתי את המאמר שכתבת בקשר לחרדות בידוד. גם אני חרדה מפני בידוד ומייד אסביר את המקום שלי - ראשית - יתרונות שהות במצב - אני כבר בטיפול וכבר מוברגת פנימה, וכבר הייתה עבודה ונוצר קשר. זה נפלא ובזה אין חידוש פתאומי וכבר יש הסתגלות. כנ"ל תחושתי לגבי הפורום כאן. יש תשתית בנויה. גם האינטרנט והטכנולגיה כאן איתנו בעת הזו. כך שהגישה הן לטיפול והן לפורום יכולה להיעשות גם באמצעים עקיפים, ואיכשהו, כן מצליחים להסתגל לזה. חלקנו המבוגרים. יש לי כבר בית מאובזר, וכבר התאמנתי בהזמנת משלוחים ברשת וכד'. באופן כללי, גם הייתי מציעה לא לחולל שינויים מרחיקי לכת במה שאפשר להשאיר דומה ל'מה שהיה קודם'. כלומר, להיצמד לדברים מוכרים ובטוחים שכן יש מהם. ויש. מה פחות מתאים לי? כל מיני גורמים בחוץ תלויים בי. בנוכחותי הממשית. בשלב זה רק בי. ואולי זה אות להתחיל להשתמש באנשים נוספים שיבצעו פעולות מול בני אדם / חיות / צמחים יקרים לי. להיעזר. להסתייע. אני עדיין יכולה לדבר ולראות אנשים דרך החלון, ויצרתי קשרי שכנות ממש טובים עם לא מעט חבריה. התחלתי עם נושא הסיוע לאבא הקשיש והנכה. לא נוטשת, אבל ניסיון לחלוקת תפקידים. אם יהיה בידוד - תהיה זו אולי הזדמנות לנוח, הזדמנות לנגן, לבשל. את הסגר הקודם, עברתי עם הזאטוטים בתוך ביתם (תקני וחוקי לגמרי) ויש לי כלים שאני מביאה איתי, כך שאפשר להעביר ימי פעילות גם בבית ובמרפסת (שהיא קצת כמו חוץ). מנסה לזכור שזה זמני ואולי בגלים. באופן רגיל, אולי בהיותי אספרגר, אני יחסית שומרת מרחק גם כך. מחשבות כל מיני. שלכם, סוריקטה

היי... נשמע ממש חזק. את אדם חזק. ויפה שמצאת המון חיובי ;) התקדמות ענקית בחיים...

סןריקטה יפתי אני פשוט גאה בך על כל מה שאת עושה וזה לגבי המון יכולה רק לחלום התנהלות נפלאה כמו שלך כל הכבוד לך חטולית

כמי שעברה בידוד אכן הדברים המחזקים עובדים ...אוסיף שיש הרבה הרצאות פעילויות בזום ולרוב גם חינם אז בכלל שיש איך לעבור את התקופה מנגד יש תחושה של אבדן חופש פעולה ותחושת מחנק ... ואת את פשוט מדהימה ומרגשת חיבוק ענק שלך אביב