קראתן את מחשבותיי.....הסגירה שחשובה לכולנו....וגם תקופה לא פשוטה

אודי וכולם, אם לא נכתוב לא יהיה למי להגיב. הגיוני סה"כ ואולי גם לא תהיה סיבה לסגור שבוע. ואולי בכלל שאתה עסוק אז גם אין סגירה.. בכל מקרה, כך גם עם המטפלת הרי אם לא תדבר לא תהיה תגובה. אם לא אקבע פגישה היא לא תתרחש..ויתרתי על פגישות אין בינינו קשר..זה קשה לי אבל היא נמצאת במרכז מקום מרכזי כזה!! במקום הומה אדם. ואחר כך להסגר בחדר עם מסכות על הפנים שלא רואים הבעות פנים זה מבלבל. לא יודעת מה רוצה לומר... רק שקשה לי ונמאס מהבלבול והחוסר וודאות וכן גם הפחדים מלהתקע ..בכל מקרה אני תקועה. הרגשה של תקיעות וסגירות. וכולם בבית אחד בתוך השני אין אוויר....חבל. קשה לי. סליחה יודעת שלכולם קשה. סופ"ש נעים לכלם.

הי מיכל - ה'סגירה' כן, אבל גם לא כל כך חשובה לי. מבינה את החרדות ומצד שני גם את החופשיות, הטבעיות והאמת כמו שהיא המתהווה. שבוע טוב, סוריקטה

הי שוב מיכל, להוסיף ולומר בהקשר שנראה לי חשוב אף יותר בעינייך - המסכה והמקום ההומה בטיפול. דווקא אני חושבת שיש כאן מקום לאישיו אולי רציני למדי להתעסק בו. אולי אליו קשורה גם התקיעות? בקטע הנפשי, כוונתי. בפסיכואנליזה, למשל, לא רואים בכלל פנים. נסיוני האישי (וזה מעיד עליי, לפחות) הוציא ממני פרטים שכנראה לא יכלו לעלות לפני השטח אילו כן הייתי רואה פנים והבעות. שאצלי, וכנראה שלא רק, הסיחו מידי. לא רואים פנים. המטפל והמטופל. שני הצדדים יכולים כך גם להגיע לריכוז עמוק מסוג אחר. גם כאן לא רואים פנים וגם לא שומעים נימת דיבור ואפילו לא יודעים איך הפנים והגוף נראים. פרויד היה איש חכם מאד. ולעניין ההסתרה (אולי את מנסה להסתיר מעצמך שאת מטופלת / נזקקת / נעזרת / חלשה בחלקים מסוימים) - ואם בטעות מישהו מוכר רואה אותך במקום ההומה, ואף מעז לשאול - ואת מחליטה לענות - התשובה שקבעת עם ידידה תופסת בעיניי כאמת. גם שיש לך עיסוקים זה נכון. נו טוב, זה מורכב וסבוך. שלך, סוריקטה