לא חוזרת לעצמי........

מאז תחילת הקורונה אני לא אני. אבדתי אותי וגם את החלקים שבתוכי. בהתחלה עבדתי ברמה מאוד גבוה ועכשיו כבר אין לי כוחות. מרגישה מתוסכלת וחסרת אונים מול כל מה שקורה סביבי... מטפלים שלא אכפט להם להדביק אותנו .. מטפלים שמביאים משפחות שלמות שלהם לרפואה דחופה כי אין בייביסיטר... מטופלים שלא מספרים שהם בבידוד .. ועוד ועוד..... אני מנסה לשמור על עצמי אבל יש זעם וכעס שלפעמים יוצא על אחרים ועצוב לי על כך מאוד... אני מרגישה תשישות שאי אפשר לתאר.. שאר האחיות גם להם לא קל גם... נכון כולנו באותו סירה... אבל אני מרגישה שאני מאבדת את עצמי לגמרי... בא לי לבכות אבל אני רק כועסת וזועמת .. מנסה לחשוב מה יכול לעזור ואין לי תשובות מרגישה כל כך הרבה חוסר אונים

הי ינשופית, הכעס שלך מאד מאד מובן, וגם צודק לדעתי. לא שזה עוזר תמיד להיות צודק. והכעס יכול לכלות כל כך הרבה אנרגיות. להתיש. להרגיש תחת איום ממשי אינטנסיבי... חוסר אונים - נכון... אוי, יפה שלי. חיבוק וירטואלי סוריקטה

היי הכעס שלך כל כך מובן!!! גם אני חווה אנשים מפרי בידוד וזה מכעיס אותי ממש...ולהשאר כל הזמן בלחץ ומתח גבוה זה בלתי אפשרי כמעט. מצטערת שאין לי ממש מה להגיד רק שכל כך מובן. מצב קשה בארץ בכלל. ואנשים לפעמים רק מרעים את המצב. יש גם אנשים טובים, מתחשבים ועוזרים המון לזולת. גם אותם אני רואה..אז אולי קצת מנחם. איתך.

תודה לך על ההבנה ועל החיבוק

ינשופית מתוקה חוסר האונים שלך מול כל המצב המורכב והזילזול מסביבך ברור!! רואים את התופעות האלה בכל בתי החולים ממש לא תקין ממש לא פשוט וכמה נהדר שבתוך כל הכאוס הזה את שומרת על עצמך ! הרגשות שלך מובנים לגמרי שולחת חיבוק עדין עד אליך שירגיע מעט מה שאפשר חטולית

הכי בעולם מבינה אותך את הכעס את האיבוד של עצמי תקופה מאתגרת נעבור אותה כבר עברנו תקופות מאתגרות גם את זו נעבור טוב שבאת והנחת ואולי גם נחת טיפה אוהבת חיבוק

אני לא מרגישה טוב בכלל בכלל אני רוצה להרגיש בטוחים רוצה להיות בחדר טיפול ושהמטפלת תשמור ושלא תתן לנו לחזור לעבודה הזאתי שמפחיד אותנו יותר מדי...