שקט....................................
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
תודה שקידמתם את פני כל כך יפה. אני שבה וקוראת בלי הרבה מילים, מתוך השקט הגדול שבולע אותי. וגם השקט הזה כאן לפעמים בזמן האחרון שמרגיש לפעמים מאיים על המקום הזה ואני אומרת לעצמי קחי אחריות, גם את המקום הזה צריך להזין כדי שיתקיים. אבל קשה לי להזין גם את עצמי, והארוחות בבית נעשות על אוטומט במיומנות גדולה של שנים ובחוסר רגש, לפעמים אפילו בכעס, הסכין על קרש החיתוך, מכסי הסירים הנסגרים בטריקה, תנועות חדות, תאכלו תאכלו, ואני רק נמנעת. הנה בכל זאת משהן כתבתי. שלכם שירה
היי שירה, אין לי מילים כ"כ...רק לומר שהשקט נשמע בעוצמה. וחבל שאת עצמך אינך מזינה- זה חשוב לגוף ולנפש. אני לעומתך הפוך..מאכילה עצמי בהמון המון...וברשף...ותמיד סביב בישולים לכולם, כביסות ונקיונות... נקווה לטוב. איתך וטוב שכתבת. כי כן, המקום הזה חשוב לכולנו גם כשאנחנו שקטות...❤
נכון השקט בתקופה האחרונה צועק בקולי קולות אני עזוב אני עצוב נטשו אותי לטובת הקןרונה .... האמת שגם לי קשה להכנס ולכתוב כי לא מענין לקרא מה שאני כותבת ..רוב הזמן.. אנשים לצערי כולם עסוקים בצורה כזו או אחרת בחיים שלהם ואולי צריך טריגר או אנשים מעניינים שיכנסו ויכתבו ואז כמו פטריות אחרי הגשם מתחילות לצוץ תגובות גם אני לצערי מתנהגת כך..כי אני לא מעניינת שירה אהובה כואב לדעת שאת מונעת מעצמך את החיים כשאת לא אוכלת..את םוגעת גם בבני המשפחה שלך... ואת יודעת מה גמני עושה היות הכל על אוטומט אבל לא מתנכלת לחיים שלי כמוך הלוואי ויכולתי לומר לך מילים חכמות שיגרמו לך לשנות את מצבך אוהבת חטולית
התכוונתי רפש. אבל גם רשף שזה הניצוץ של היריה מהרובה אולי מתאים....לא יודעת. המצב לא פשוט לאף אחד בתקופה הזאת...סורי.
הי שירה, חיכיתי לך. אמרי נא לי חביבה - יש גם רגעים אחרים שאת מסוגלת לזכור מעבר לסכינים המפלחים הצורחים, לטונות המכבשים המוטחים בעוצמה? פחות מזוכיסטי, אולי? אני מוצאת ששיאצו (אם את מרשה, כמובן) יכול קצת לסחוט את תמציות המיצים הרעים החוצה. לפנות מקום לטוב. הרעיון הקטנטן שחשבתי עליו... סוריקטה
הי שירה, לדעתי העניין הוא לא להזין, אלא להיות מוזן. כאן ובכלל (בהתייחס לחשיבה האנורקטית שהבאת...). אודי
תודה מיכל יקרה על המילים וההבנה.
חטולית יקרה, תודה על המילים הטובות. מכירה את החשש לעורר חוסר עניין ומיאוס, את תחושת הערך העצמי הנמוך.. שמחה על התגובות שלך תמיד. שלך שירה
סוריקטה יקרה, יש רגעים אבל אני חושבת שאני ממהרת לבטל אותם, לראות בהם חסרי משמעות. אולי זה מתחבר למה שאודי כתב על הקושי להיות מוזנת. אולי. מעניין הרעיון של השיאצו אם כי קשה לי עם מגע, ואיך זה להיות מטופל לגמרי?אבל אני מנסה ערוץ נוסף כדי לנסות ולהוציא את מה שאין לו מילים, באמנות. שלך שירה
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
