חדשה, וגם - קנאה וצער
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
היי לכולן ולאודי, אני חדשה בפורום, קראתי קצת את ההודעות ובאמת הוקסמתי מהקשרים שיש כאן ומהדיונים החכמים. אני ציפור מדבר, אני נמצאת בטיפול משמעותי, כבר שנה וחצי. אני מרגישה שאין לי עם מי לשתף את מה שאני עוברת בתוכו.. וכל כך רוצה לשתף ולראות שעוד אנשים מרגישים כמוני לפעמים. השבוע הגעתי לפגישה אצל המטפלת שלי. כשנכנסתי לקליניקה נכנסה לפניי לחצר של הבית עצמו ילדה קטנה. אני בדרך כלל באה לפגישות בבוקר, ואף אחד לא נמצא, בחיים לא נתקלתי בבן משפחה שלה... עכשיו אני מניחה שבגלל החופש הגדול הילדים שלה נמצאים בבית.. באותו רגע פשוט חטפתי התקף קנאה מטורף. כל הפגישה כעסתי על המטפלת שלי, אמרתי שאני רוצה להתרחק ונמאס לי ממנה ומהטיפול. היא שאלה מה קרה וסיפרתי לה שראיתי את הבת שלה. ושאני מקנאה. כל הפגישה רבתי איתה בצורה ילדותית ודחיתי אותה ובסוף היא אפילו קצת צעקה עלי (פעם ראשונה שהיא הרימה עלי את הקול). אני בטוחה שיגידו לי פה שזה רגש טבעי, שאני צריכה להמשיך בטיפול ולהבין איפה זה פוגש אותי, אבל אני פשוט מרגישה כאילו הייתי בשעה הזאת בתוך גיהנום. מרגישה שכל הבועה שהייתה לי בטיפול התפוצצה. שאני לבד בעולם ושהיא אפילו לא מסוגלת להבין את זה כי לה יש משפחה וילדים וחצר ענקית. שגם אם היא אוהבת אותי כמטופלת היא בחיים לא תאהב אותי כמו שאת הילדה שראיתי. ואף אחד לא יאהב אותי ככה כי לי אין משפחה. הרגשה נוראית ופשוט לא בא לי להיות יותר קיימת :( אשמח לתמיכה, או עצה, או כל דבר שקצת ינחם... תודה והרבה אהבה.
איזה שם עוצמתי מדמיינת אותך ככה חגה במדבר הכאב בידיים פרושות מצפה מקווה לקצת נחמה קודם כל ברוכה הבאה לפורום הכי נפלא במדיה ..... לגבי הטיפול , לדבר לדבר לדבר גם על הקנאה על החלקיות על האכזבה וגם על התחושה מול הכעס שלה ועל התחושה שהיא לא יכולה להבין ובעיקר בעיקר את הכאב הזה של האין ....את הכמיהה ליש הכמיהה למשפחה לבית לחיבוק לאהבה כמו לילדה הקטנה . אתך אביב
היי ברוכה הבאה! בהחלט שם עוצמתי. אוכל לומר מעצמי שגיליתי כשיש לה בת..וואו. הרגשתי משהו דומה ואפילו חלמתי חלום קשה...לא משנה מה החלום אבל דברנו על הקשר שלי איתה. חשוב מאוד מאוד שתדברי איתה וטוב שדברתן. אך המשיכי להסביר לה מה זה עושה לך. היא תבין...והדשא של השכן לא ירוק יותר. לכולנו בעיות.ובטח גם לה ;) בהצלחה.
שלום ציפור מדבר וברוכה הבאה, אני מאמין להרגשה הזו שאת מתארת, שהקנאה, הכעס והייאוש הם סוג של גהינום. המציאות שחדרה לבועה הטיפולית ניפצה שם משהו. אבל צריך לזכור שיש גם חוויה של תיקון, וצריך לאפשר לה להתרחש. זה יקרה כמו שכתבה אביב - מתוך דיבור ועיבוד התחושות בטיפול. אודי