אודי...דברנו על נשיות. איני מרגישה אישה...גם לא איש ....

לא מרגישה אישה. לא בעלת גינונים נדיים.. בכיינית ורגשנית אבל לא אישה במובן הפשוט. לא מרגישה שייכת לעולם, למבוגרים.. ואז חשבנו שאולי אני מרגישה עוד ילדה..שפוחדת להתבגר. פוחדת. ויש לי 3 בנים. אם אתה זןכר. אין לי בנות.פעם בכלל לא רציתי בת! רק בנים...היום..אמביוולנטי ובכל מקרה כבר מאוחר. אז כתבתי שיר. הקרדיט בעצם של רחל המשוררת לא שלי. אני שיניתי לצרכיי. בת לו הייתה לי שחורת תלתלים ועיניים גדולות. לאחוז בידה ולפסוע לאט. רחל המשוררת לבן יחלה. אך איני מיחלת לי בת! אדמיין ואחשוב בשבילי הגינה ילדה קטנה. אין לה שם לה לא אקרא! לא אתמרמר לא אהיה כרחל כי איני מתפללת לבת. ילדה לו הייתה לי עדינה ונבונה לאחוז בידה לטייל בגינה. דמיון ומציאות בנים גידלתי לנכדה אייחל עוד אחכה לה עוד אחכה.

מיכלי מאמי גם לי 3 בנים וההעברה שעשית מבן לבת מאוד מצא חן בעיני.. אפילו העלה חיוך.. חטולית