שוברת שתיקה................

מנסה להגיד מה שהנפש כבר לא סובלת, השתיקה שהעמיקה כל כך, ההתכנסות, הנפילה לעומקים חדשים. הכל כואב כל כך, מבליח בזכרונות קשים ומפלח את הלב ואת הגוף. אבל אני שקטה. משתוממת מול מה שקורה לי עכשיו, מתקשה להבין, מרגישה איך אני עטופה בטמטום ממסך, לא יודעת לבטא את זה. בואי נעבוד על זה. בואי נעבד את זה. אני לא מבינה. והנה כמעט גורשתי מהטיפול שלדבריו מקבל סימנים של קשר abusive הדדי. כי אני לא מרוצה ומתוסכלת. כי אני מפנה חיצי ביקורת כלפיו וגורמת לו לאבד את היכולת האמפטית. כי חלקים שלי מתנגדים לו ומכפישים אותו. והקול הקטן שלי זה שעוטה את גלימת הטימטום מצייץ בקול קטן אבל אני באה אני רוצה וצריכה להיות כאן. אבל הוא מקשה. זה לא מספיק. אני כןעסת. אני מקנאה במי שיכול לנהל שיח אינטיליגנטי על הקשייפ והבעיות. אני מרירה ומיואשת. אני מתביישת. נכשלתי. קשה לי הסביבה הגועשת, המציאות העירומה, החשיפה, האלימות שגואה. הפחד הגדול מכל דבר וחוסר היכולת לראות ולהכיר בטוב. עכשיו אני צריכה להתמודד עם הפחד הגדול שינטוש אותי, לדעת מה מותר להגיד ומה לא ולהשלים עם זה כמו שהוא אומר שהדיכאון והחרדות כרן להשאר כל עוד אין שיתוף פעולה של החלקים. סליחה שאיני מגיבה כאן כמעט, אבל קוראת.

כותבת לך משהו הוא בא ממני מהבטן הרכה שלי אז יכול חהיות שלא נכון לך ... ובכל זאת אכתוב .... זוכרת את המטפלת הראשונה שלי ... הייתי שם במקום הזה שמשתיק את כעס חלקי כי המטפלת לא יכולה להכיל או להתמודד איתם במרום הזה הביקורתי כי הכשלים האמפתיים היו ממש רבים בצורה שהיום במבט לאחור אני מבינה כמה הקשר היה נוראי כמה היא התעללה בי וההפך.... לי ניתוק הקשר הזה ומציאת מטפלת חדשה הוא מתנה מבורכת לא כי היא טובה יותר כי הדרך שלה אלי לחלקיי נכונה יותר . כי היא יותר צעירה (ומאוד מנוסה ) כי היא עובדת אחרת .....היום אני לא נזהרת כל אחד מחלקיי או מגיב חושב מה שמתאים לו והטיפול הוא באמת בכולם אני מכירה את הפחד לפרק את החבילה , את מבינה את פוחדת להנטש את לא חושבת אפילו שאולי האשמה גם בו ....ולעיתים בעיקר בו כי את המטופלת והוא המטפל ויש לו יותר כלים משלך ... באמת אהובה גם אני נאבקתי שנה ויותר לשמור לא להרוס כשהפנים פשוט התקשה לדבר מולה שתק כאב ....את יודעת הטריגר שסגר את הטיפול הקודם רק היום ארבע וחצי שנים אחרי עולה שוב כי בטוח היום לפתוח אותו ....הקצב שלי איטי אני לא ממהרת אני נשמרת ושומרת על יכולת התפקוד שלי כמוך של בית עבודה לימודים ועוד ....הכל בסדר שירה . אולי באמת הגיע הזמן להפרד לא לנטוש לא להינטש לעשות סגירה ולמצוא טיפול שיתאים לך .... אביב

תודה על השיתוף אביב יקרה, אני זוכרת את התקופה הקשה שעברת אז. לא יודעת מה אעשה, הכעס והאשמה גדולים מצד אחד, ומצד שני הפחד וחוסר האנרגיות המוחלט. שלך שירה