הודעה לא ספונטנית

הי, מיידעת שלקראת סוף השבוע חוויתי הרעלה מסכנת חיים, יעני, כמעט מתתי, ראיתי איך הלב שלי מפסיק לפעום אוטוטו.  לגבי הצמיחה של הקבוצה - מעטות התייחסו עד עתה, אולי זה אומר משהו (?) ובכל מקרה, חשבתי גם דברים קצת שונים. אישית - ממש לא צמחתי לאחרונה ולא רק אני חושבת כך - המצב הוא ישורת. אז, אולי, אם אשלב באמירות בתגובה להודעתי ההיא - אשייך את עצמי למיעוט. או לחלק הזר. והקבוצה - שיערתי שאקבל מענה כפי שניתן לי. ובהתייחסות לנקודה מסוימת - לדעתי, הקול הבלתי מתפשר של אני-רוצה-את-אמא-ורק-את-אמא-ולא שום תחליף (/תלות בלעדית במנחה) ועוד איך קיים והוא זועק בשכבות העמוקות או הנחבאות, הגם אם לא רואים אותו על פני השטח. ייתכן, כמובן, שאני מעוותת, מקובעת בעבר, או משליכה או טועה. הנה פתחתי הודעה, אכן, אבל מרגיש מאד מאד לא טבעי לי, ואפילו מייצר שנאה ודחייה עצמית. עייפתי אותי - ועל עיוור לוחצת 'שלח', שבוע טוב, בהצלחה למתחילים החדשים, סוריקטה

סוריקיטה יקרה מקווה שאת בסדר אחרי ההרעלה שחווית.. ואת בדרך להחלמה ורפואה שלמה אני מצטערת שאני מתקשה להגיב לאחרונה.. שלא הייתי שם בשבילך... לגבי צמיחה... לאחרונה מצב סטטי.. אבל בגדול כן צומחת... מזדהה עם הצורך לאמא .. רק אמא איתך, ינשופים

ויי מקווה שאת בסדר בלי השלכות גרועות יתר על המידה בנוגע להרעלה ... תודה שכתבת האמת מבינה אני חושבת על מה את מדברת . וציפיתי לתגובה הזו ... אולי אני טועה ואולי האמת באמצע כרגע אין לי הרבה מילים תקופה כזאת ...אנסה לקרוא שוב בהמשך.. אביב

אוי סוריקטה יקרה! נכנסתי..בכל זאת. עמוסה בין לבין. הייתי חייבת להגיב אלייך. בבקשה שמרי על עצמך!!!!! מה זה הרעלה מסכנת חיים???? בבקשה !!! את חשובה!!!!! ואמא אוי אמא. נו טוב, כולנו ככה. ובהחלט שצמחת! אולי קשה לראות זאת כרגע ואולי לא בתקופה האחרונה..אבל אם תלכי אחורה בזמן צמחת ועוד איך!! ובאשר אליי צמחתי בהרגשת התלות הקשה בטיפול. הפעם רק כשצריכה. פעם כתבתי לה המון המון הודעות, נפגשנו מלא!!!! עבר לי... ובאשר לילדה/ אישה. עדיין בצמיחה. אבל היי, אודי דייק ממש! כתב לי שיש תקווה! פעם לא הייתה בכלל תקווה לעתיד. לא יכולתי לראות עתיד בכלל!! לא ייחלתי לכלום! ואני מייחלת לנכדה;) לילדיי שיגדלו כבר! שיתחתנו.. (יש זמן) אבל רוצה ועוד איך!!!!! שמרי על עצמך יקירתי!!! די להרעלות מבחוץ ומבפנים!!! כתבת ושלחת!! פעם הרגשת יותר נח להתלות בעצים.. שלך, מיכל העסוקה 🤣

סוריקטה אהובה, נשמע כמו חוויה מבהילה מאוד. מקןןה שאת מרגישה יותר טוב. באשר לשאלתך עליה לא ה

קודם כל - אני די מתאוששת סך הכל. לפעמים קורס, אבל ככה זה. תראו, אוסיף כמה מחשבות וממש אשמח שתצטרפו. נראה לי שלכולנו יש בור של חסר עצום. כתבתי כולנו, אפילו לא חלקנו. וגם נראה לי שרובנו (וגם כאן, אולי אפילו כולנו) היינו צריכות.ים להיות גדולות.ים לפני שהיינו קטנות.ים. ויש משאלה, כפי שאני מבינה אותה, אפילו משאלה עיקשת, גם להישאר קטנות באיזה מובן. ועדיין בחיים עצמם, אנחנו לוקחות אחריות ואפילו נכבדת מאד. לעתים מידי. תקווה מניחה שיש אצל כולנו. שוב רשמתי כולנו. לעתים היא מאד סמויה, לעתים אפשר לראות ממנה. עם זאת, אצלי, למשל, לא מצליחה למצוא מטרות לעתיד אפילו במחשבה ואנחנו לא עובדים על חומרים חדשים. לכאן קשורה האמירה שלי שלא רואים ממש צמיחה אצלי. אני על הנקודה הזאת שפתחתי, כי אני מרגישה שמשהו מתפספס (או פחות ברור לי) ואולי כדאי לפתוח אותו. קצת אמיץ, אולי. באמת אוהבת אתכן. חוזרת וקוראת שוב את מה שנרשם, כדי לנסות להתבונן מזוויות שונות. שלכן, וגם לאודי, סוריקטה

סוריקטה יפה שלי מכירה היטב את הרצון של אמא ורק אמא הרי זה טבוע עמוק בתוך חיי שהיא נמצאת שם כל הזמן ולעולם אינה וגם לא תמוש מישם כן יקירה שלי..הרי ממשיכה תמיד רק לטפל בה..אמא..כן..תמיד רק אמא.. לגבי הצמיחה של הקבוצה..לא יודעת לומר לך בוודאות מה זה אומר..כן ישנם זמנים שזה באמת מרגיש כי פתאום כולן נקבצות ומגיעות עם השגות נהדרות ונפלאות כשהן יכולות.. ואני..ממש לא מרגישה שום צמיחה אישית ..רק מדשדשת בתוך אותן בעיות רגילות..ואותן רגשות ..מלאת כעסים על כל הסובב אותי ..כל התיסכולים שאינם עוזבים..ועל המטפלת שאינה מבינה את מה שאני רגשית באמת עוברת ורק מחפשת להעביר אותי למישור שבו היא הכי חזקה....ימי הקורונה..!! יפה שלי בהרגשה שלי אינך מעוותת בכלל הכי מזדהה עם מה שאת מרגישה באמת היה מעייף אך שווה כי..את..הכי..שווה..!! חטולית

טוב ..סוריקטה יפה שלי רק כעת ראיתי את ההודעה הזו שלך . עברת התנסות מאוד מפחידה מאוד מזעזעת אבל אייך..מה קרה שהביא אותך למצב הזה ? את מבינה שאני די סתומה ולא תמיד מבינה גם את נסתרות דבריך..אבל כן..הכי חשוב שניצלת ואת מחלימה כעת השבח לאל.. בקריאה נוספת חושבת שאת כותבת קטנות/קטנים וכו, ולא יקרה שלי ממש לא רוצה לחזור לילדות שלי ..שם אבדו ונעלמו לתמיד כל חיי ..אותם חיים שעדיין בטיפול לא מצליחה להבין איייך בכלללל שרדתי אותם עם אותם אנשים שגידלו אותי..אז לאאא!! התקוות שלי שייכות כיום רק לעתיד לראות אייך הילדים שלי הנכדים שלי גדלים ומגשימים את עצמם..דבר שמעולם לא הזדמן לי להיות.... יכולה לומר שאני רואה אצלך צמיחה חיובית גם בדרך הגישה שלך כאן..ובמה שאת מוסיפה מידי פעם ומספרת על מה שקורה איתך בטיפול..בחיים..ויתכן מאוד שאת בכלל לא תראי בכך צמיחה כי עבורך זה ענין שבשיגרה.. מאוד אוהבת אותך ואת כל מה שאת מביאה כאן .. חיבוק אמיץ לאשה נהדרת ואמיצה שאת שלא רואה את עצמה ממטר..אולי גם בגלל שאת צנועה יפה שלי חטולית

מוסיפה לעצמי, זה אולי נשמע קצת אומלל בכל אופן, לא מצליחה להתחבר עכשיו לדמות שפתחה את העץ הזה. יש מצב שזה הקול החוסם שלי. אבל נו, כבר ראיתם לי. סוריקטה

כולנו בהחלט עם באגים כאלה ואחרים לכולנו צדדים כאלה ואחרים השאלה הייתה על צמיחה לא מדובר בפתאום שיח שהפך לעץ כי עם עלה ניצן ועוד אחד קטן לא מדובר במטרות גדולות אפילו תגובות קטנות כמו שנניח קרה לי אתמול אצל הדיאטנית שוב היו אנשים בחוץ כן הגוף התכווץ כן היה המון סטרס אבל לא ברחתי נשארתי עד הסוף למרות התוכן שהיה קשה ביותר והמרחב הלא בטוח בכלל דיברתי את הקושי לא פגעתי בעצמי אחרי לא באתי לכאן להאחז יכולתי לבד בהצפה שהייתי בה זאת צמיחה זה לא אומר שהצדדים כולם אינם הם בהחלט כאן אבל יש שיח בנהם ויש הרבה יותר איזון ופחות ניתוק גם זמן התאוששות קצר יותר כפי שאת עצמך מעידה עלייך זה צמיחה הפסדים יהיו לנו כל חיינו חלקיות גם כן בהחלט כרתו לנו את הרגליים זה לא אומר שלא נוכל לרוץ עם פרוטזה אבל זה תמיד יהיה פרוטזה .

מסכימה איתך, אביב יקירתי, ברכות ללילה טוב, סוריקטה

הי חטולית מתוקה, קראתי הכל. יש לי קצת כאבים פיזיים עכשיו אז אקצר. זה קרה בגלל תוסף תזונה לגילי, שמסתבר שלא התאים לי. הפנטזיה הלא ריאלית היא לחזור להיות ילדה עם חיים אחרים. לא, לא נוסטלגיה. קשה לי להבין איך סובלים ייצור כמוני פה, פדיחות, אבל תודה. תודה על השיתוף - זה היה חשוב לי מאד. לילה טוב, סוריקטה