שבוע טוב חברים !! הרבה זמן לא ביקרתי כאן. ..

ויפה לראות שאתם עדין מגובשים, משתפים, ופורקים את הרגשות והמחשבות במקום המאחד הזה. טוב לדעת שלפחות כאן האמון שלכם לא ניפגע ואפשר לתת ללב להשתחחר... כן, כתיבה היא האמצעי הטוב ביותר להרפייה, היא משחררת לחץ ומסדרת את הנפש. . גם אם לא קיבלת תשובה למה שרצית אבל פרקת את מה שחשבת.. לאחרונה אני עוסק במחקר העוסק בחיבור של הגוף לנפש, הכאב הנפשי שמשליך על הכאב הפיזי. ידוע שהגוף הוא המכל וההשתקפות של הנפש. וכשהנפש כואבת לעתים זה משליך באופן ישיר על הגוף. מכירים את זה שאתה הולך שוב ושוב לרופא על כאב לא נודע וההוא אומר לך "הכל תקין תירגע וזה יעבור.." והמפורסמות אינן צרכים ראיות.. אבל שאלה המהדדת מדוע ישנם אנשים שהגוף מגיב מאוד מהר לכול לחץ/ חרדה/ וכאב טראומתי.. ויש האנשים שהגוף לעולם לא קשור לכאב הנפשי שלהם.. מדוע??? מתובנה שעולה במחקר מתברר שהדחקת רגשות ואיבוד הזהות העצמית , מהווים טיריגר משמעותי שהופך את הגוף לקו ההגנה של הנפש... ונסברי: הזהות שלנו כבני אדם מתחלקת לשנים א'. הגוף- המראה שלנו ב. הנפש- הדימוי שלנו. מה קורה שהדימוי הנפשי שלנו נחות ומרוסק ? אנו נתלים בעוצמה גבוהה במראה ובדימוי הגופני שלנו ,, ואז .. כשאנו חווים חוויה משפילה חרדתית או מלחיצה מי מגן עלינו לכאורה הגוף הוא נותן את האישור שאנו שווים אולי וביותר הגוף הוא החלק שהכי קיים כך של ניתן להחביא אותו.. ולכן הוא סופג את מרב הלחץ מתי שהנפש עמוסה מלהכיל.. המשך יבוא.. בינתיים אשמח לשמוע את תבונתכם בענין..

הי יקי, ברוך השב. אני חושבת שלפעמים טוב לצאת מעמדת המחקר והאינלוז (שהם יכולים לשמש גם כסוג של הגנה) ולנסות לאתר איך מרגישים. לגעת ברגש באומץ. כתיבה, בעיניי, אינה בהכרח פורקן עבור כל מי מאיתנו. היא יכולה, למשל, לשמש כדי כביכול לנסות להעיף מתוכנו את אשר לא קל לנו איתו כחלק בנו. והאמון - לא בטוחה שאני מצליחה לדעת שאני מרגישה מה שקוראים 'מקום בטוח'. עדיין, לעתים, תחושת האיום מרחפת. תודה שכתבת ועוררת מחשבות המשך. זה עוזר גם לקוראים. זו דעתי המוזרה, לפחות. סוריקטה

היי יקי נחמד מצדך שמצאת זמן לחזור לכאן ולשתף אותנו בהבנות שלך אין לי מילים חכמות לומר ..אלה רק לאשר את כל מה שכתבת כאן.. חטולית

ואת צודקת האינטלקט שבנו הוא הרבה פעמים הגנה לרגשות שחבויים בנו.. אבל לפעמים זה גם הדרך להבין את עצמנו יותר.. ואני שם לב שאחד הנושאים המדוברים כאן הוא על ניתוק מחלקים בנפש, ואיבוד הזהות העצמית כעין רובוטים מהלכים .. חשבתי שכול שאנו מתרחקים מ"האני " שלנו הכולל את היכולות והרגשות שבנו. אנו נכנסים עוד יותר לסחרחורת נפשית ורגשית.. אז חברים לשואף אוויר ולקבל את הטוב והרע את הגלוי והנסתר את הכאב והאוהב.. . . ונאמין שהכול הוא מאבא אוהב..!

ווואהו.. האמת כן זה קשה לדבר על רגשות.. ועוד בפורום.. אבל בהווה כמעט ולא רלוונטי כמה יהיה לך טוב ומאושר.. כול עוד העבר חקוק בליבך.. זה משהוא מובנה אצלי לחשוב תמיד מה האינטרס שמאחורי האדם שמולי.. ותובנה פנמית סמויה שהאדם ברגע האמת בבחירה בינו לבינך תמיד ידאג רק לעצמו .. וכמובן זה לגיטמי !! אבל זזה, בצירוף כמה חוויות של פגיעות מהסביבה.. והנה מתכון מושלם להרבה חשש לפני נתינת אמון.. אבל אהבתי את השאלה שלך זה הכה בי במובן החיובי..

וטוב לראות שאת עקבית כאן ומתחזקת היטיב את הפורום.. אני חושב שכבר היה צריך לעשות כאן מפגש קבוצתי וירטואלית... סתאאם זורק בלי לחשוב..