אוד ויש לי הרבה מה להוסיף לכולכן ........מצטערת שלא יכולה ממש........
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
לפחות הצלחתי לקרוא ולכתוב לסוריקטה.... אבל חושבת על כולכן ותודה על התגובות. ואודי קלעת בול!!!!! כתבת על תקווה!!! בדיוק ככה!! פעם לא הייתה. ובדיוק דברנו על זה שפעם לא הרגשתי שייכת לכלום. .הגענו לזה שמרגישה שייכת למשפחה הגרעינית..ולעולם עוד מנסה. תקווה! בדיוק זה! וצמיחה!
הי מיכל, שוב אשתמש במילה רובנו. רובנו עסוקות, מוטרדות בענייני היומיום - זה סימן טוב. לגבי הרגשות שתיארת אוסיף את הניסוח שלי נראה לי ששני הצדדים היו קיימים - הרגשת התלישות, אבל גם השייכות. אחד מהם מאד התגבר עד כדי שהסתיר את השני. אני מאמינה ששניהם היו צריכים להיות שם, כדי לגלות ולשנות את האיזון לרוב הזמן. האמירה הזאת מתקשרת גם להודעה 'הלא ספונטנית' שפתחתי. בהודעה ההיא, הרגשתי חוסן איזון עם הטייה לקולות שהיו עיקריים פעם. מילותיי גם נקשרות לתקווה. קיומם של חלקים מסוימים בפנים מאפשר עבודה לשינוי האיזון. אם אינם קיימים, או שממש לא מצליחים לגשת אליהם, לא נמצא עם מה לעבוד. אולי. תודה, סוריקטה
מיכלי מאמי נהדר בעיני שאת עושה מאמצים כדי כן להכנס וכן לכתוב..זה כשלעצמו ביני כבר מראה על שייכות וכן את מאוד מחוברת לתא הגרעיני שלך מובן מאיליו..כמוני כמו עוד המון כאן שכותבים וכותבות..פלא החיים עצמו.. תקווה שווה צמיחה..מילים חזקות מאוד ובעלות משמעות נהדרת בעיני חטולית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
