על טריגרים.............

התקופה האחרונה עם האלימות הגואה שמגיעה לממדי אסון חברתי- אנושי, מדליקה את כל האסונות האישיים הפחדים והחרדות. כמעט שאיני יוצאת מהבית, מובן שרק באור יום, במכונית אני נועלת את הדלתות וחיה כמי שכל רגע עלולה להפגע. אין מקום בטוח. בהמשך להודעות של מיכל וינשוף... בצעירותי אחרי הצבא הייתי מורה מחליפה. אני זוכרת ילדה בכתה א' שהיה נדמה לי שפוגעים בה בבית, היא היתה כל כך עצובה, ואיך שישבה. לא ביררתי. לא עשיתי כלום. זה רק היה טריגר למשבר גדול... כיסו לי את הפנים. המסכה בלתי נסבלת עבורי. לפני מספר שנים הייתי אצל קוסמטיקאית, אחת הפעמים הבודדות. בשלב מסויים היא לקחה מגבת לחה והניחה על פני. לא יכולתי לנשום. קפאתי. אי אפשר לשכוח גם את מה שלא זוכרים. אודי, בתשובתך האחרונה אלי, אי שם למטה, כתבת שאני קרובה, שזה מעבר לפינה, אבל לא ידעתי לאן. אולי תוכל לכוון אותי? תודה ותודה לכולכן שמגיעות לכאן ומשתפות ומשיבות. מתנצלת שאין לי את היכולת להגיב לכן יותר. אבל אני קוראת, מרגישה וגם דואגת. שירה

שירה יקרה!!!!! תודה על השיתוף....וואו. אני בתחושות קשות..באותה תקופה פעלתי. הייתי הגננת של ילדה בת 3 וחצי..גיל כ"כ צעיר לפגיעה. .. היא הייתה תמימה ממש בכלל לא הבינה על מה ולמה כלם רועשים... ולכן זה פגש אותי. שזה לא בכוח, אלא בדרכי נעם ובעורמה!!! ההורים שלה היו ממש מסכנים. האב כעס ממש. האם חרדתית ברמות.... לא ידעתי להנחותם..הייתי בכאוס. אבל כן תפקדתי! פניתי לכל הגורמים הייתי בקשר עם השירות הפסיכו' עם פסיכו' הגן שנקשרתי אליה והיא בעצם הפנתה אותי לטיפול. ... הסיפור הזה פתח תיבת פנדורה.. ואשמה גדולה יש לי שאותו אדם לא בא על עונשו.....פוחדת לספר לכם מי ומה.. אבל פעלתי חוקית נכון. האשמה היא שלא הכלתי את המשפחה כראוי. הייתי בכאוס והתכנסתי בשלי. כלפי חוץ פעלתי ותפקדתי מעולה בגן. בפנים נקרעתי ממש!!!!!!!! אולי היום הייתי נוהגת אחרת....לא יודעת. ושירה, לפעמים אנחנו לא יודעות למה ילדה עצובה אבל חייבים לברר!!! היית צעירה מידי אז כנראה ולא היה לך אומץ...זה דורש אומץ להכנס לסיפור כזה.....מניסיון היה לי נורא קשה לטפל בזה!!! זה טלטל ברמות!!! לטפל במישהו אחר כשאת בעצמך זקוקה לטיפול רציני..