שינה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
בוקר טוב ושבוע טוב, השינה שלי גרועה באופן קיצוני, מייסר ומענה בימים האחרונים. קטועה מאד מאד, קימות תכופות, או יקיצות ארוכות, הירדמויות קצרות, בומים בראש, מחשבות איומות וקפיצות בזק מתרוצצות בין המחשבות, חלומות מוטרפים, גם הם מתנהגים בראש כמו המחשבות, החלומות מנסים להשיג שינה או לשמור עליה, גם הם קופצים כנו טיל. זמן שינת ה REM קצר מידי. ההירדמות היא בתוך תחושה של חצי ערות. העולם בחוץ נשמע ומרגיש ומפריע מאד מאד מאד. לא מצאנו עד עכשיו מה יכול לעזור ממש ואנחנו מנסים להיגמל מהתרופות שהתמכרתי אליהן גם כי חראם על איברים בגוף, גם כי כבר כנראה פחות עוזרות, אולי בגלל שינויי הגיל, וגם יש אפקט נזק בשימוש ארוך טווח, כנראה. תהליך הגמילה זוועתי (כבר עברתי פעם). מניחה שהקוראים כאן מכירים. אני בכל זאת שואלת את מי שיש להן סיפור חיים מאיים כזה - האם מצאתם לעצמכם דרך להצליח לנוח? או להתחבר לחלק טוב בכן ולהחזיק אותו, לא הסדיסטי? מישהי למשל זוכרת אם היא הייתה ילדה חמודה? תודה למי שיצטרף צריך להתכונן ולצאת, סוריקטה
עם בעיות שינה קשות גמני מתמודדת בכל יום ואין מושיע לא כדורים ולא שום דבר אחר לצערי גם היום בקושי הצלחתי לישון משו אחרי שלקחתי מיקס של כל מיני כדי להרדם מעט לשאלתך אם הייתי ילדה חמודה אז כן אבל התשובה שלי תהיה טריגר אז לא אכתוב אותה רק אומר ששילמתי מחיר מאוד גבוה וכואב על היותי כזו חמודה ויפה..השאר לדמיון מי שיקרא מקווה שמתחילה שבוע טוב עם אנרגיות חיוביות שיהיה שבוע נפלא ומוצלח חטולית
סוריקטה יקרה, כמה קשה שאין מנוחה. לא מציעה את זה על בסיס קבוע, אלא אם לא מזיק... אולי פעם בכמה ימים ללילה אחד מיטיב. כוס של יין או משקה אלכוהולי אחר. קנאביס בהחלט הביא עלי (או ממש הפיל אותי) שינה של כמה שעות רצופות וזו מתנה בימים שהכל זועק למנוחה. להתחבר לזכרון טוב או תחושה טובה קשה לי מאוד, ודאי שלילדה המוזנחת. אולי היו רגעים בבגרותי שהיו שלי לגמרי, שלי וממני, רגעים שהצלחתי לזקק לכדי רגש שלם, נקי מרעשי הטראומה והסביבה. אולי היו רגעים שאיבדתי. מקווה שהיום עבר עלייך בטוב למרות העייפות ואולי הצלחת קצת לנוח כשחזרת הביתה. איתך שירה
גופך סחוט עייף ותכף נופל אבל אופ כשאתה במיטה שוב מתעורר כמו חוששש לאבד שליטה, לתת את עצמך להשנה המתוקה.. המחשבות עפות כמו טיל החרדות צפות ממש להבהיל ואתה נותר שוב בלי הכרית.. כשהנפש לא מחוברת לעצמה כשאתה בורח ממה שהנך ועסוק רק באיך להגן על נפשך נפשי סחרחרה עלי ואינה יודעת מנוח מנסה שוב להירדם אבל הההגנות שוב מפחדות להיפרד ורק נשאר להיזכר בפעם האחרונה שהרגשתתי את הטעם המתוק של השנה.. אני כוכ מבין אותך אבל מעולם לא נתתי לעצמי לישון באמצעות כדורים חבל על הבריאות.. אפשר מדיטציה הרפיה, מינפולנס כן זה עזור מעט או הרבה ,, ופעמים גם בכלל לא.. אני לא מאמין מה השעה עכשו.... לא נרדם .. יש כאן מישהו..............................
הי בנות, כל כך המון תודה שכתבתן. חטולית, את מתארת משהו קשה מאד מנשוא מעברך. ממש נורא. נדמה שאני לא מצליחה לזכור את הסיפור של בחורות כאן, אולי משום שלא סופרו, או אולי מתוך הגנה, היות שהם בלתי נתפסים. חטולית ממי שלי, היית יפה וחמודה ואת קושרת את זה להתקפה, כאילו בך האשמה לפתיינות. מי שפגעו בך הם אנשים סוטים. מעוותים. חטולית, אני שונאת את מי שפגעו בך ורוצה לאחל להם דברים רעים. ורוצה לצעוק איתך 'הצילו'. כל כך נורא שאין אפילו לילה למנוחה. ואני שואלת איך אפשר לחיות ככה. בייסורים תמידיים. הלילה שברתי על דעת עצמי את הגמילה, כי כבר לא יכולתי בכלל להיחבט כל כך הרבה ימים ברצף כשאני צריכה לקום לעבודה מאד עדינה וקשובה ומרוכזת. אלמלא הייתי נעזרת בהן שוב גם הלילה - כנראה שכבר לא הייתי יכולה לכתוב את ההודעה הזו הבוקר, ואולי אפילו לא ללכת לעבודה. זה היה כבר מסוכן, כך הרגשתי. שירה אהובה, אני מנסה לא לגעת בחומרים שציינת, אבל משתמשת עדיין בתרופות שעושות את מה שהן עושות. זה פשוט לא הולך. לא ידעתי לישון אף פעם. זה לא שאני צריכה לחזור לזה. לא ידעתי אף פעם בחיים. ואפרופו זכרונות בגיל מוקדם. היו סיוטים כבר בגיל חמש. לא הבנתי שזה קשור להתקפות. חשבתי, שנים חשבתי, שיש לי דימיון ייחודי ואני מוזרה. ואני רוצה לומר שירה - ספרי עוד, שאבין. חטולית, שירה, רוצה לשלוח לכן משהו שיחזיק אתכן בחמימות המתאימה והמווסתת. הלוואי ויכולנו. תודה לכן. סוריקטה
שינה טרופה....מוכר. אצלי זה לתקופות. לא כל הזמן. ישנה די בסדר. רק שינה קלה כך ששומעת ומתעוררת מרעשים וכו. כדורים לקחתי רק כשהיו לי כאבי גב נוראיים אז כדורי שינה מרפים...וגם מהם לוקח זמן להגמל. נורא קשה להגמל מזה ...אימי לא הצליחה. בלי לייאש פשוט היא לא יכלה. שנים שלא ממש ישנה טוב. תפני למומחים כמו שאת עושה ומאמינה שעם רצון זה ילך.... לגבי מחשבות..אם מטפלים בנפש היא תהיה רגועה מספיק כדי לישון..כך זה אצלי. . .. והילדה.. אישו רציני. בין לחבק אותה ולקבל לבין שתלך....
מעדכנת בינתיים ששוחחתי עם הרופא וננסה שינוי בתהליך עם התרופות. כי התוצאה הייתה סבל נוראי מידי על פני יממות שלמות. בשקט, סוריקטה
ולעצמי - בבקשה שיהיה לי ליל שינה סבירה. כבר ארבע יממות רצוף כושלים במיוחד. נכנסתי לתוך הפחד לנסות לישון עוד יותר מהרגיל. כמו להיזרק אל אש הגיהנום. סוריקטה
הי סוריקטה וכולן, לא להצליח לישון זה נורא. זה עינוי... לעתים, לימוד של היפנוזה עצמית יכול לסייע מאוד בהירדמות ובשימור השינה. כדאי לבדוק (אין לזה את תופעות הלוואי של תרופות...). לילה טוב, אודי
הי יקי, היטבת לתאר. כתבת קצת לפני חמש בבוקר - בשעה הזו אני כבר ממש על הרגליים, מתכוננת לעבודה. ולא הרשיתי לעצמי לפספס אפילו יום עבודה אחד. אפילו בימים מאד מאד קשים. ובימים האלה אפילו תמכתי באנשים שהיה להם מורכב ומציף. במציאות. היו לי מלא עזרים לשינה (חיצוניים - חלקם ילדיים יותר חלקם פחות), לא חומרים כימיים ככדורים ודומיהם, והיום, מסתבר, הם כבר פחות מסייעים מבעבר. נמצאת גם בגיל כזה של נשים, וכמה אישויים רפואיים, שגם יש להם תרומה למלא בלאגנים בתחום השינה. רחמיי, יקי, זה ממש סבל מענה, ונדמה לי שלמיטב זכרוני, בכל תקופת החיים, הצלחתי להירדם טוב ממש ככה בעצמי מספר פעמים שאפשר למנות על כף יד אחת, בימים של חולי וחולשה. היה בטוב, אנחנו כאן לפעמים גם בשעות המוזרות האלה, אבל הפורום נראה שקט וההודעות עולות במרחק זמן. סוריקטה
הי מיכל, כנראה שאצלי זה אישיו של כל החיים. אני מטופלת ומשהו כנראה עדיין לא מפוצח. עכשיו יש קושי נוסף שמצטרף - כפי שכתבתי ליקי - פלאי הגיל והזדקנות מערכות הגוף. לא אכפת לי לא להיגמל, אם אני לא עולה בקצב אקספוננציאלי (מילת קורונה) במינונים. ולא ממש עליתי. מנסים למנוע בדיוק את זה. מעקב רפואי צמוד, מן הסתם. יש מחיר, אבל השאלה מה הצד הכבד יותר. לחוסר שינה יש משקל גדול ביותר עבורי. הילדה אצלי שבי - היא כרגע לא ראויה ולא רצויה ושנואה ונהדפת ודחויה ומולקת, ומותקפת, ונחבטת, ומוחרמת. ביום - כשאני עם אנשים - הנפש שלי שלווה ומקשיבה ומכילה ועוד. יש משהו בלילה והבדידות, אני מניחה. ובפרידה והשליטה, כמו שיקי כתב. לפנות בוקר, שלך, סוריקטה
תודה על התגובה המחבקת שלך. מקווה שהצלחת ולו במעט להסדיר כמה שעות שינה. כל כך נתת לי מילים ודייקת במשפט " היו סיוטים כבר בגיל חמש. לא הבנתי שזה קשור להתקפות. חשבתי, שנים חשבתי, שיש לי דימיון ייחודי ואני מוזרה." הנה אני אומרת גם: חשבתי שיש לי דמיון מוזר, הרגשתי מוזרה והכל נאסף לתוך סוד גדול ושאלת היה או לא היה.. שלך שירה
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
