דמוי עצמי הפכפך

למנהלי הפורום, אני נתקל בתופעה של "נדנדה" בדמוי העצמי. לפעמים אני מרגיש הכי חכם , הכי צודק הכי יפה וכו'. כל ביקורת באותה נקודמת זמן בכלל לא נוגעת בי.אני אזי מלך הטובים.רוצה להרעיף טוב על כל העולם . ולעיתים ממש בקצה השני . ואז כל ביקורת הורסת אותי.אני אז שונא את כל העולם.כולם חלאות בעיני , ואני עצוב בפנים עד עפר. אם אזי היתי יכול לפגוע ב"רעים" (מבלי להתפס) הייתי עושה זאת-עד כדי כך. במצבים מתחלפים ביניהם לעיתים תכופות בעקבות טריגרים חיצונים כמו קבלה ודחיה בעבודה או בבית. האם זה פיצול אישיות ? האם אני חריג ? האם יש איזו סכנה ("השתגעות") ? גיא אגב תודה על הרמה הגבהה בהם אתם מנהלים את הפורום.

לא מדובר בפיצול אישיות אתה לא חריג אין סכנת ה"שתגעות" מדובר במיבנה של אופי - זה תוצעה של סה"כ החוויות שחווית עד היום והחינוך שכבלת בעזרת שיחות אפשר להקטין את התנודות האלה ולהרגיש יותר יציב

גיא שלום רב, דעתי כדעתו של ד"ר פלד. במידה והדבר מציק לך ומקשה עליך אני ממליצה ללכת לטיפול פסיכותרפויטי. בטיפול תוכל למתן את התגובות הקיצוניות, ובמקום שחור או לבן, להתחיל להיות גם יותר בתחום האמצע - האפור. בברכה, טלי פרידמן