כותרת ההודעה הנעלמה הייתה

" אבודה ומשוטטת" וכך גם היה. מסתבר, גורל ההודעה ההיא בסופ"ש שעבר שניסיתי לשלוח. אני בימי גמילה - תופעות מאד לא חינניות עוברות עליי. הכי לא הייתי רוצה שהכעס ישתלט. ונדמה שהוא אורב לו שם. גמילה מתרופות וגם בימים של מעבר בין עבודות ובתוך עידן זה של קורונה. בההודעה ההיא שנעלמה במרחבי האין - כתבתי לך, שירה, על כך שהסיפור אולי אף אמיתי ונורא מכפי שאנחנו מצליחים לתפוס ולכן הוא מעין סוג של סוד גם בפני עצמנו. כי לכי תביני שבגלל שאת איזה מן דבר זוועתי, הותקפת ברמה של לא רוצים אותך כאן. עוד בימים הכי קדומים של לפני הזכרון. מגיל של כלום. קשה לי, מאד, וכל הזמן בתחושת שקיפות. הצלחתי לצאת משלוותי ואני כועסת הפעם. גם על המצב בבניין המשותף העלוב והמפורק שלנו, ובקנה מידה מורחב - בארץ ובעולם וכל זה. סוריקטה

הנה בשיטוטייך מצאת את הדרך עם ההודעה הזו שיש בה הרבה כאבי גמילה וכעס. קשה זו לא מילה... הסוד מעצמי, זה בא והולך, ולהרגיש שקופה שהנה 'רואים לי'...מעורר בי פחד גדול. איתך, בלב שירה

סוריקטה יפתי אכן גמילה מכדורים קשה ולפעמים גם מלווה בכאבים גופניים לצערי יודעת מנסיון אישי שכך ומה שכתבת לשירה באמת נשמע מאוד קדום כי מאז שאני כאן לא זוכרת מצב כזה להפך זוכרת שתמיד רוצים אותה כאן הרבנ יותר מאשר היא נמצאת יפה שלי התחושות הקשות שמלוות אותך הן תוצאה של הגמילה כן כעסים ולחצים וכן הכל אולי מתאפשר לך להוציא את הכעסים האלה על דברים שלא נפגעים כמו..להכות על מיזרון או כדור וכו' יכול בהחלט לעזור לבוא לעזור לך להוציא עצבים ? 😷😄 חיבוק עם מסכה חטולית

.. ואני מרגישה שאסור לי להגיד את זה אבל השינה שלי גרועה באופן קיצוני שכבר מחבל לי בתפקוד ובריכוז. באמת לא יודעת מה לעשות :-( סוריקטה

הי חטולית לא כתבתי שלא רוצים את שירה, מעולם לא כתבתי ולא חשבתי דבר כזה. אלא דיברתי על עצמי. על תפיסה של מישהו ממש קטן. בטח שרוצים את שירה הרבה יותר. וזה לא רק הגמילה מכדורים. מתבאסת ומיואשת שלא הובנתי :-( סוריקטה

הי שירה אהובה, מקווה שהבנת את למה התכוונתי. וברור שהייתי רוצה לשמוע מילים שלך, שהן יפיפיות. נדמה לי שלא מזמן כתבתי כאן ש'הרואים לי' הזה מרגיש מסכן אותנו. אבל כנראה שיצא לי לכתוב יותר מידי ובתוך חוסר הריכוז יצא עקום ומעוות. בייאוש, סוריקטה

מצוערת אני לא הבנתי נכון שוב.. חטולית

הי אודי, לא בטוח שאני יודעת לכעוס טוב. אני, למשל, כועסת שאתה לא מדייק. ואני יכולה לכעוס על בקבוק שמונח על השיש ככה באמצע ומפריע. שזה די משוגע, לא? אני צועקת עליו 'עכשיו אני', נכון, כי נתתי יותר מידי ממני. הגבול שלי מגיע מאד מאוחר. ואני גם כועסת ברמה שפחות אולי שומרת על עצמי. גם לא בדיוק טוב. סוריקטה