נ.ב. המשך לשאלתי הקודמת.

שכחתי לציין שאני בן 64, רווק, ושאין לי טענות על מהלך חיי אלא שרק תודות ותחושת סיפוק מלאה על כל שחוויתי, אבל אני בהחלט חש דאגות קשות מפני הצפוי לי בתהליך ההזדקנות וחושש מאוד מחולי וסבל. אמנם טוב לי בחיי היום יום שלי, אבל נראה לי שהמחשבות וההכרה במה שצופן לי העתיד, מכבידות עליי עד מאוד. והנה, התופעה של אתמול, המפחידה עד מאוד, נוספה לדאגות הקיימות ממילא...

הי איילי, התופעות שתיארת יכולות להיות קשורות לחרדה, גם גם להמון דברים אחרים - אתה גם לא הכי צעיר כבר. סוכר, לחץ דם, לב, נוירולוגיה ועוד ועוד ועוד. אולי גם לא מרנין כשלעצמו להיות חולה ומוגבל. אצלי התחילו תופעות דומות לאלה שתיארת, מאוחר יחסית - ואז, אחרי בדיקות מעמיקות גיליתי שהן קשורות למהלך היסטוריה שבעצם לא ממש ידעתי אותן בזמנו. וכן הן סך הכל נפשיות. נשלל סרטן, מחלות אוטואימוניות, סוכר, ל"ד, לב, עניינים מערכתיים אחרים. יש לי הפרעות שינה קשות שגם לא תורמות. בנוסף, שכמותי יצור בודד ומבוגר וגם חושבת הרבה על הזקנה. בעיקר על עניין התלות, הירידה בכושר, ועוד יותר בעצמאות, הצורך אולי להזדקק ולהיתמך, להודות בחולשה. אובדן של מה שכן עוד היה ומתפוגג. מזכיר לי איכשהו את דבריה של מיכל, הגם אם הם זמניים ותקפים לשבועיים בלבד ואמורה להיות חזרה לסוג של שגרה. לועגים לי סובביי - כי עדיין, היום, אני חזקה פיזית ובכושר. זה לא יימשך לעד. בנוסף - ההורים שלי עדיין ביננו. הם מבוגרים מאד. נכים שניהם. בודדים מאד שניהם. איש במעונו. סובלים מכאבים שניהם ובקושי עומדים על הרגליים. אבל למי שגם יש אמצעים, או גם מוכן להיעזר במה שמדינה מציעה ומאשרת (וגם פה הם לא נחמדים תמיד - אבא שלי, למשל, נכה שנים רבות והמוסדות אימללו אותו ודחו אותו, ובשונה ממני שאין לי דור המשך - יש לו אותי, שאני הבת) - אבל אם מתמזל המזל ומתאפשר - יכולה להיות הקלה בסבל. והגוף והנפש קשורים זה בזה. סוריקטה

היי סוריקטה. תודה על שפתחת את לבך ועל המידע שהעברת לי. ובהזמנות זו, שנה טובה ליקירייך ולך, ולכולנו, אמן ואמן.

תודה דר'. אחשוב בהחלט על המלצתך. שנה טובה.