אודי, תודה

תודה, אודי. הרגשה של מענה מבחירה חשוב לי מאד. בארור שמייד רצתי לחפש ביו טיוב את הביצוע והעיבוד פרי עמלך. כי סוריקטה מאד סקרנית. צפיתי בעניין וחקר רב. מעניין אותי בימים אלו איך הולכים הלימודים הגבוהים (בכלל ספטמבר, אבל עדיין). אתה עדיין לומד רשמית באקדמיה? ובאשר להלחנות - זו פנטזיה, למרות שבגיל ממש צעיר כן ניסיתי, ואז היו אלו בלדות מסתוריות וחשוכות, שירת ימי הביניים ודומיהן. כאמור, איני מקצועית בשום צורה, אבל אילו יכולתי לדמיין - הייתי מלחינה שירה של אחת היוצרות (מישהי מסוימת עם שם ופנים), כן, אישה, שמילות שיריה גם מאד נשיות ויש בהן, לתפיסתי, חיבור בין אם לבת, התמזגות לצד הפרדה, רוח אבל גם אדמה. הלחנים שלי, כך הייתי מאמינה, ובתור התחלה, היו שקטים יחסית, עגולים, גליים, עדינים, היו בהם אקורדים של ארבעה טונים, כאלה שיש בהם צליל קצת 'זר' ומיוחד שיוצר מסתוריות, אבל לא אקורד מרובע שדורש פתרון ונשאר חשוף. והייתה ללחנים סיומת מפתיעה שמבקשת לתת טעם של עוד והמשכיות, ומרחיבה את הדימיון, והפעימות, והיו בהם ניגודים יוצרי עניין בתוך הלחן עצמו, ובנייה גלית, ודעיכה מתונה. אז לא חסר מסגרת - כי אם בוודאי שכן. התוצרת הייתה מובנית בתוך כללים מסוימים, מניחה שמאד במיין סטרים, אבל עם משהו שהוא מאד אני בהם. כזה. אנחנו השכנים עוד מתכננים לנו ג'אם סשן ונרים את הבניין באנרגיות של מוסיקה. סוריקטה, שגם שומרת על כושר ותנועה, וגם על חדוות המוסיקה. ומשחקיות. כיוונים שלא חיבבו, בלשון המעטה, בבית. אבל אולי הם הצילו אותי קצת. וגם בעלי החיים והטבע. מחכה (שוב) לקבל תוצאות בדיקת קורונה מהמשפחה שאני עובדת אצלה. אלליי. אז כרגע אנחנו בהפרדה, וכבר היינו שם, במשפחה הקודמת. צפוי כזה. אבל השגתי לי כמה שעות מנוחה (כולה שעתיים אבל זה ממש משמעותי). סוריקטה

אני שוב אומרת יפה שלי תראי כמה דברים יפים מעניינים ומדהימים את מספרת על עצמך ועל מה שאת אוהבת לעשות.. קסם יפה שכמוך מקווה ומאחלת שתוצאות הבדיקות יהיו כולן שליליות ותוכלי להמשיך כרגיל...אם אפשר לקרא לכך כרגיל..בהתאם לנסיבות כמובן חיבוק עד אלייך יפה שלי חטולית

שלילי לקורונה :-) שוב. תודה רבה! סוריקטה

אודי - זה לא מזהה אותי כאן - אבל הכרתי את המוזיקאים ממשפחת עדר. בילדות - את הדור המבוגר יותר. בזמן האחרון - את הדורות הצעירים. היו לנו קשרים טובים. זמניים. אבל מחממים. קשר דרך קשר - זה זה הדבר שמצליח לחמם לי את הלב, לנכות הזאת, לגשר הפנימי שחסר. וכל יום מגיח פה בחצר פרפר חדש, ונבט זרע חדש מציץ - נצמדת לדברים הקטנים של הטבע החזק והמעגלי בניסיון לשמור על השפיות האנושית בימים טרופים אלה. גמר חתימה טובה, סוריקטה