הי אביב, ומי שירצה להצטרף -

הי אביב, טוב שבאת. היום שישי. סביר שהודעתי תעלה רק ברביעי הבא, אבל המחשבות הן כאן ועכשיו (יתרון האתר) :-) אני לא מצליחה לראות עכשיו שאני חמודה או מקסימה ואפילו יש קול שהודף מחמאות. אם כי, יש גם קול כזה שכל הזמן מנסה לחפש אותן. לקחתי סרטוני וידאו שלי, מאתמול, ובהתבוננות שלי כאילו מבחוץ עליי - אני מצליחה לראות רק אדם אלים ונוקשה ומפלצתי וחסר סבלנות ועצבני. אני יודעת שאיך שהייתי, היה אמור להיות אפילו סופר חמוד, וחרוץ ומתאמץ ושותף, ומלא מלא אורך רוח עד שאחרים כבר איבדו את זה ולי עוד היה כוח, הוא גם היה בנוכחות עדים, כך שלא יכול היה לקרות שמשהו שלילי היה נגלה כלפי חוץ. הכל בראש. הקול בראש. המטפל שלי מסביר ותוך כדי ההסבר המוח כבר מוחק את מילותיו. אולי כמו הטמטום ששירה מדברת עליו. מחסום לקליטה. בכל אופן, זה קשור לתגובה הקשה שלי לתלות. תגובה שמייצרת המון רעלים פנימיים. חנה דיברה על תלות. השיח שלי שהיה כאן מול אודי אולי מדבר את זה עוצמתי. מצטרפת לאודי בהקשר ליצר החיים שבך, אביב. ומצטרפת לאודי באמירתו לשירה - ראי כמה את נמצאת אצלנו גם כשאת שקטה ונפרדת. ובמבי - גם את ועוד איך. כן, כן. תחזירו גם אליי את מה שרשמתי עליכם. אבל נמחק לי... לא באג של דוקטורס. באג במוח שלי. אודי - במשפחות שאני עובדת איתן יש (גם) אנשים שעוסקים במוזיקה באופן מקצועי. בימים האחרונים יצא במקרה שנפגשתי עם אחת מהן (אישה - ומניחה שיש לכך משמעת גם) וניגנו ושרנו ביחד באופן ספונטני. תזמורת קטנה לעת מצוא. עקום ברמות של גן ילדים אבל מה זה אמיתי. תינוקות אוהבים אמיתי. שלם ולא מושלם. סוריקטה עובדת חיונית רשמית עם ניירות ותמשיך גם בימי הסגר. סוג של מזל. דווקא אני, האדם בלי האופק בלי קשר לקורונה, שמצא נישה וכבר התבסס בה. סוריקטה והיצירתיות

יצר החיים , מחזיק אותנו כאן וההודעה שלך כל כך חמודה שלא יכולתי לא להגיב למרות שהכי בא לי להשתבלל בזכותך גם הוצאתי מחוש לעולם אז תודה וקראתי אותך גם למעלה ....ימים ממש מאתגרים ....נעבור גם אותם .. אביב

היי סוריקטה, סרטונים...נו, ספור חיי בתקופה הזו. ושיחות וידאו עם הורים וילדים. נכנסת לבתים בוידאו.... שונאת את זה ממש!!!! לראות את עצמי בסרטונים. מבינה לליבך. אני לא מסתכלת על מה שהסרטתי לילדים. פשוט שולחת.. עובדת יומם וליל ואין לי מנוחה. כל כך רוצה לחזור לגן. אז כנראה משהו בעצמנו לא מוכן לקבל שאנחנו טובות, מוצלחות וכו...או אפילו נראות חמוד ;) אבל התגובות טובות. אז לפחות זה לא?? טוב שאת עובדת חיונית!!! זה נשמע נפלא!

הי אביב, פחות הספקתי לענות אתמול - יום ארוך ארוך. ראיתי את השיר שקישרת אליו למטה. ראיתי. הבנתי על מה דיברת גם קודם. בהחלט. רסיסים. השיר יפיפה והקליפ עם אפקטים מדהימים. כמו שאולי הייתי חולמת לעשות (גם מוסיקה, גם וידאו) תודה, סוריקטה

הי מיכל, אני שומעת איך התקופה מטריפה אותך. ת'אמת שדי הצלחתי להחזיק עד עכשיו יפה עם התנאים האלה וכן מצאתי, למשל, דרכים איך להיות עכשיו עם ילדים מתוך ההגבלות. לדוגמא אירגון של הפעלה ספונטנית מוזיקלית לילדים. הילדים עם ההורים וההורים שומרים שיעמדו רחוק. ההפעלה קצרצרה, חמש עשר דקות, מועטת אנשים ובמרחק אפילו יותר משני מטר, ומסיכות ובמקום פתוח. והיה פקח שראה, אגב. קצת מעין חלקיות כזאת שכן מזכירה את פעם. הפעם שהיה לפני חצי שנה. ממעטת ככל האפשר זומים. הפגישות הטיפוליות שלנו עדיין מתקיימות בחדר מרווח מאד ופתוח. ספציפית לא אכפת לי שישמעו מבחוץ. לא עשיתי שום דבר רע. באתי לקבל עזרה. אני כן נפגשת עם שכנים שיצרתי איתם קשר טוב. בשמירה על הכללים. בחוץ, קצר. במרחק. מסתכלים בעיניים, שומעים קול. משתפים. עם אנשים בבידוד - מדברים דרך המרפסת, תולים הפתעות על ידית הדלת, זורקים ממתקים ארוזים מלמטה לחלונות. כי אנחנו גרים בקומות נמוכות. יתרון. פיתחנו לנו משחקים כאלה. קשה לי מכל שהעם מפורר ואין ערבות הדדית. במקרה אצלנו בבניין בלבד יצאנו קיבוץ, אבל רק אחד ליד הכל כבר ממש שונה. מלא שנאה ואיבה ותוקפנות מוטרפת וזלזול בקנה מידה גדול בהנחיות. שכונה קשה מאד. וממשפחות - שמעתי לכאן ולכאן. כן, הרוב מבלים המון זמן במטבח, מתבגרים, כמו שגם את אמרת. המון חסרים, אבל אתן דוגמא ממשפחה אהובה שטיפלתי בילדים שלהם - הם היו בבידוד. לא חולים, אבל כן בידוד. הם ארגנו סדר יום למופת בשיתוף עם הילדים. ממש אלופים. האמת שאני מכירה כבר המון משפחות שנכנסו לבידוד. ואפילו יותר מפעם אחת. אבל אף אחד שיצא חיובי. סוריקטה