אודי. כל כך כל כך קשה הסגרים...
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
השגרה לא שגרה כבר מזמן... אני עובדת כל כך קשה רק כדי ליצור חום אנושי עם ילדי הגן וההורים. המון המון שיחות סביב השעון. ( הפכתי לפסיכו' של ההורים :( ) המון זומים, מצגות , חידות, שירים, סיפורים. ושוב שיחות אישיות בזום, בוידאו...24/7 כי לכל אחד נח שעה אחרת.. איך אתה עומד בזה בלשמוע אחרים ולהזדהות איתם כל הזמן???? יש לך רעיון איך להשאר שפויה אחרי שאמא מספרת שהיא שבועיים במיטה חולה בקורונה, האב גם. הילדים מתרוצצים...הורים עייפים. הורים בחל"ת.....כל אחד עם המון דאגות...ובטוחה שיהיו השפעות פסיכו' גם על הילדים. הם מתגעגעים לגן.. ממש!! מבטאים עצמם כל כך יפה כמה הם רוצים גן.הם צמאים לקשר האנושי איתנו. הגננות...ואני נותנת ונותנת ו.... איך אתה שם גבול?????? עולם לא שפוי ואני רק מקשיבה ומקשיבה. מבינה ומכילה. מעסיקה ילדים בשלט רחוק. דייייייי......נמאס לי. יודעת להגיד זמנים מסויימים של העבודה. והכל ידוע. גבול... אבל מוכרחה לשמור על שפיותם של ההורים והילדים...שלי הולכת לאיבוד :(
הי שוב מיכל, ומקווה שזה בסדר שאני כותבת. לא בטוח שחייבים להזדהות כל הזמן. אני חושבת שהכיוון הוא פנימה והחוצה. לצאת ולהיכנס. כלומר, גם לשמור על נפרדות ומרחב והגדרה עצמית. בשונה מהתמזגות תמידית. אני קולטת פה את אודי חזק בזה במיוחד. סוריקטה
... חשוב גם להפחית רגשות אשמה... המממ... בעייה... חתיכת תקופה זותי. סופשבוע נעים, סוריקטה
הי מיכל, קודם כל - זאת באמת תקופה מיוחדת וקשה מאוד, עם הרבה אתגרים והרבה אי וודאות. שנית, לשאלתך - צריך שגם לנו יהיה מקום מכיל, מאוד עוזר ליצור שגרה (בעיקר בתנאי אי וודאות) ו- לדעת היכן לשים גבול כדי לשמור על עצמך. אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
