שכחתי לציין. ....שהייתי די הרוסה ..לא נכנסתי או הגבתי. לא יכולתי לחזק
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אז סליחה. בנוסף עומס רגשי. אין פגישות עם המטפלת כי אין מקום שקט ממש שלא ישמעו אותי בבית. ... וגם לא יצרתי איתה קשר כי אי אפשר להפגש ככה. הייתי בבידוד. ועכשיו בעוצר הזה..מה אגיד בדרך? הולכת לטיפול.. פחחח וכל הבית לא יוצאים. אז לאן אמא הולכת פתאום...אוךףףףף לא מתאים. אז נשארתי עם עומס פיזי, גם בבית אוכלים מקררים שלמים. הופכים יום ולילה. נו, מתבגרים. ולהניע אותם ללמידה בזום....נאחס. וגם להכיל את הגן. ההורים.. וגם את ההורים שלי ושל בעלי שמסכנים תקועים בבתים. ...אוףףףףףףףףףף פרקתי......אני נעלמת וטובעת בעומס.....אין "אני" יש רק אחרים...
הי מיכל, כשאת מרגישה שמקומך נדחק ונחנק - לפחות פה - אולי כדאי שתקחי לך אץ המקום הנתמך ופחות תומך. לכן, אין כלל צורך להתנצל. אף פעם. היי חופשית בבחירתך. איתך, סוריקטה
הי מיכל, כדאי לשקול שוב. טיפול מוגדר כפעילות חיונית ומותר לצאת אליו. זה באמת חיוני. תראי מה את כותבת. אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
