קושי מרסק, בבקשה עזרה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום לכולם אני חדשה בפורום,כבר כמה זמן שקוראת כאן את ההתכתבויות ומאוד מזדהה עם חלק מהדברים ואשמח לשתף אתכם חברי הפורום בתור כאלו שמבינים. קראתי הרבה כאן בנושא התלות במטפלת, קראתי התכתבויות די ישנות, אז אני מקווה שעדיין הנושא מדובר כי כל אלו שכתבו בנושא אני כל כך הזדהתי איתם , עד דמעות אפילו. אז אני אתחיל אני נמצאת שנה בטיפול,התחלתי אותו בגלל ההפרעות הנפשיות שלי ועכשיו אני מוצאת את עצמי בצרה חדשה שמאוד מעסיקה אותי וזה התלות במטפלת. היא יודעת מהנושא , אך עדיין קשה לי להתמודד עם התחושות. תמיד כמה דק׳ לפני סיום הפגישה אני מרגישה איך הגוף שלי מתחיל להשתתק ואני לא מצליחה לדבר יותר, כי אני יודעת שאני עומדת לצאת ולא להפגש איתה שבוע שלם. אני צריכה אותה כל הזמן, אבל ממש כל הזמן. אני רוצה להתפרץ בבכי בכל פעם שאני יוצאת ממנה. המחשבה שמתישהו נצטרך להיפרד מקפיצה לי את הלב והפחד הקבוע הזה שהיא תבטל/תצא לחופש ואני אצטרך להישאר לבד , אני יכולה לבכות רק מלחשוב על זה.. זה קשה לי מידי. איך יוצאים מזה? למה אני מרגישה את זה בעוצמות האלו? ועוד משהו ששבר אותי, יצאתי מפגישה לא מזמן וראיתי את המטופלת שאחריי *חייבת לציין שזה לא קורה כמעט בכלל אולי פעם אחת ממש ממזמן. ועכשיו כשיצאתי וראיתי את המטופלת שאחריי הרגשתי הרגשה חסרת פרופורציות לחלוטין, שחרב עולמי. אני לא מסוגלת לשאת בזה. ברור לי שיש עוד מטופלים אבל אני לא רוצה להתקל בהם בחיים, זה אוכל אותי מבפנים. בבקשה מישהי/ו שמזדהה? עם אותן התחושות? אני באמת אשמח שתדברו איתי, אני מרגישה כל כך לבד וחסרת אונים עם התחושה הזאת תודה רבה מראש
ראשית אפשר לומר שזה תחושה מאוד לגיטימית ומובנת בתוך ההליך הטיפולי. התלות והקנאה מסוכרנים זה בזה, כי התלות לכאורה יוצרת רצון לשמר את המטפלת רק לך, שלא.. ולכן התגובה שלך לטיפול היא בעצם הדיבור הכי האמיתי של הנפש, למה שמתחולל בנפש פנימה ובחוויות העבר שצפות, ובעצם כמה את מסוגלת להחזיק את עצמך לבד ללא אחרים, זה אולי גם משחזר חווית של חרדת נטישה וכו' אבל העצה שאני חושב שהכי טובה לך היא שתדעי: שהדבר המרכזי בטיפול נכון הוא הקשר הטיפולי !!! וזה נראה מאוד חזק וטוב אצלך .. לכן התגובות בהתאם.. בנוסף זהו בדיוק חלק מההליך והוא לא לנצח, הרגשות הם מאוד דינמיים בהתאם לתכנים הגלויים והסמוים שצפים בפגישה.. ולסיום- לתת לרגשות להרגיש, ולכאב ולזרום.. לא להתנגד ולהיבהל.. בהצלחה.
היי. מועדים לשמחה. מכירה כל כך את המקום הזה..את הפעם הראשונה שהבנתי שיש עוד מטופלים( ברור שיודעים ההרגשה זה העיקר) תצטרכי לתת לעצמך זמן...זמן להיות בתוך התלות. אין דרך קיצור לצערי. ואם את צריכה יותר תבקשי עוד פגישה. ואצלי כשפגשתי מטופל היא השתדלה להרחיק עוד יותר את הזמנים ביני לבין המטופל הבא... זה עזר. לא ראיתי מטופלים אחרים..אבל חשבתי המון...ובכלל שגיליתי שיש לה בת..וואו.. אז כן. זה קשה, אנחנו לא היחידות אבל יש לה פינה בלב אלינו. שהיא רק שלנו. יחודית כזו ;) ולהגיד לעצמך שהיא איתך גם כשהיא לא איתך. דברי איתה על זה..שוחחנו על זה המון. על הרצון לא להפרד לעולם. אף פעם... היא נתנה לי חפץ מעבר..משהו ממנה . זה מאוד עזר. גם תמונה שלה יכולה לעזור...תבקשי. מאמינה שהיא תלך לקראתך. בהצלחה.
הי לך, בוקר טוב, רשמת 'ההפרעות הנפשיות שלי' שזו הגדרה כללית מידי, נראה לי. וכאמור, הזכרת נושאים מאד מוכרים פה בפורום - המשאלה להיות שניים שהם אחד; התמזגות כמו שתינוק קטני מרגיש מול אמא. כמוחות מאוחדים, הבנה ללא מילים, והמשאלה לבלעדיות. אולי כי לא היה מספיק מזה פעם. ולאט לאט יהיה צריך להבין בכאב וויתור שיש הפרדה, ועם זאת, לקחת איתך חלק מהדמות הטובה שתהיה מבוססת אצלך בראש גם כשהאמיתית לא שם. גם לזה יש שם בפסיכולוגיה. נו. סוריקטה
תודה רבה לכם, אתם לא מבינים איך הייתי צריכה לשמוע את המילים האלו. מכל- ממש עשה לי טוב לקרוא את מה שכתבת ולראות שאת לגמרי מבינה אותי. תודה!
חג שמח ומועדים לשמחה למרות שאנחנו מועדות הרבה פעמים לא לשמחות אלה ..בנפילות אני עברתי במשך השנים 4 מטפלות שכל אחת מהן היתה עולם ומלואו בשוני שלהן המושלם אחת מהשניה! נכון שתמיד נקשרתי ריגשית אליהן והמעבר מאחת לשניה לא היה תלוי בי אלה במקום שבו טופלתי במשך שנים...במרכז לנפגעות תקיםה מינית ואונס ... כן יצא בצורה כזו שכל מטפלת טיפלה בי במשך שנה פלוס... המרכז כבר לא היה יכול להשיך לתת לי מענה בגלל השנים ששם טופלתי ושלחו אותי הביתה..יש עוד נפגעות שזקוקות לטיפול...מי יכול לומר משהו נגדם ??? עברו כמה שנים ושוב נכנסתי לטיפול במקום אחר לגמרי..הפעם החלטתי שאני לא ארשה לשום רגש להכנס פנימה ולהרוס אותי מחדש!! עבדתי על התהליך הזה מרגע שנכנסתי לטיפול..היה די קשה למען האמת אבל נלחמתי בעצמי עם השיניים לא להרשות לעצמי להרגיש!!!! יכולה לומר לך שהצלחתי ..לא מזמן נפרדה ממני המטפלת האחרונה שטיפלה בי ותראי נשארתי בחיים לא התרסקתי !! בתוך התהליך שלך את בסדר גמור לא תפחדי להרגיש או לפחד או כל דבר שמרגיש לך ..לכי על זה הכל יהיה בסדר בסוף בהצלחה חטולית
אני פשוט ממש נבהלתי, פעם ראשונה שקורה לי דבר כזה בעוצמה כזאת.. אני מניחה שאני יותר צעירה מכן (בת 18) אז רציתי את דעתכן כי אתן מבינות יותר ממני ויש לכן ניסיון :) אז שוב תודה רבה
שלום לך, כמו שכתבו לך, תלות היא שלב חשוב והכרחי, והקושי הוא כנראה כי בשלבים בהם היית במצב תלות - זה לא הרגיש כל כך מוצלח (מזמן מזמן...). בהמשך התלות תהפוך להזדקקות בוגרת ובריאה. אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
