בוקר אור, שבוע טוב,

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

04/10/2020 | 06:10 | מאת: סוריקטה

אודי - היום יש כבר זום אאוט וראייה ממעוף לווין. מניחה שראית את זה כאן. נכון? גם הזכרתי זאת לא פעם. מניחה שזוכר. ומסכימה שיש יפה בעקום (במידה, אבל). באמת שהוא. לדוגמא - אישית, אני מחבבת יצירות שאינן דיגיטליות. באלו הממוחשבות ה'מושלם' מידי אפילו יוצר דחייה ורתיעה. המוח והעין פחות סובלים את זה. הלכלוך, השינוי הקטן בשטאנץ יוצר עניין. מאידך, גם לא תהו ובהו מקושקש. יוצאת לעבודה, בוקר אור שבוע טוב, סוריקטה

לקריאה נוספת והעמקה
05/10/2020 | 05:56 | מאת: סוריקטה

מוסיפה כי יש איזה זעם עצום שאני כמעט כמעט רואה שהוא בא במקום געגוע. עכשיו אני כועסת, מאד כועסת על מה שקורה בארץ ובעולם, כשהנקודות המכעיסות מדברות את הסיפור האישי שלי. קצת מידי, משום השיבוש שזה גורם למהלך התפקוד ביומיום. שזה אומר גם ירידה ברמת הסבלנות האין קץ שיש לי בדרך כלל . ירידה לדרגה 'רגילה' כזאת. כמו כולם (וזה לא בהכרח רע), אבל הייחוד שלי הוא גם בסבלנות הזאת. ורגעים שהמחשבות רוצות לקחת מהעולם. אותי, אותי עם העולם. ואני, רק מהלכת ברחוב, בבית, בשקט, בורחת מהמולה קונקרטית, וכל כך מסודר וכל כך נקי אצלי. כלומר, בעייה קצת עם הזום אאוט. שכבר ידעתיו. הצלחתי כל התקופה הזאת להיאחז בטבע (ה'עירוני' אמנם) שממשיך לו בדיוק כמו שהיה קודם, ועכשיו לפעמים גם אין לי כוח לזה. ממש הייתי רוצה כבר לפצח את נושא השינה, שאלליי כל כך כל כך גרועה. יש לי מחשבה כזאת שאם יתפרץ הבכי האצור (/כעס) אולי אצליח לנוח. אני בלי כדורים - הרופא אומר שחבל על המערכות הפנימיות וצריך לקחת מהם חופש. באמת מנסה. בוקר אור לי, מקווה שהיום יהיה מסודר יותר מקודמו. סוריקטה

05/10/2020 | 12:23 | מאת: חטוליתוש

סוריקטה יפה שלי בוקר/צהרים טובים מבינה היטב את טעמך בצלילים במוסיקה מניחה שמן הסתם גם אופייך השקט והרגוע הוא זה שמנחה אותך לבחור ..... גמני אוהבת הכל יותר רגוע וברור לא משו שדופק את האוזנים והמוח..יש מי שלהם..פשוט עושה אץ זה...טעם שונה...! אז מה שלומך היום יפה שלי ואייך את שורדת את הסגר המעצבן הזה שכולם מתלוננים עליו? מקווה שלא פוגע לך בעבודה יום נעים חג שמח מועדים לשימחה וזמנים לששון !! חיבוק וירטואלי עליך יפתי חטולית

05/10/2020 | 19:46 | מאת: סוריקטה

הי חטולית, מעניין. הפעם חלפו לי בראש מחשבות בכיוון האנימציה והציור ולאו דווקא מוסיקה. המצב הצליח גם להוציא אותי משלוותי. הוא פוגע באופן עקיף בעבודה, כי הריחוק החברתי מאוד פוגע. מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון, סוריקטה

הי סוריקטה, כן, בדיוק. קצת דיסוננס ודיסטורשן (במידה) - מתבלים ומוסיפים יופי וטעם. ואני מקווה שבתוך זה גם הבכי והזעם ימצאו נתיב, ויופי שזה בניכוי התרופות. אודי

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית