כבר שלחתי הודעה, אבל שכחתי להוסיף

הי שוב אודי, מצטערת בלי תרופות - מבינה לגמרי את היתרון. מבינה שייתכן שיצרו חסם להבעת רגשות. אבל אני פוחדת, כי בימים האחרונים יש תחושה של מסוכנות לעצמי. וזה לא טוב. הרופא יודע ואני גם נפגשת איתו. לא כל הזמן כך, רק כשאני לבד. אבל זה מספיק מבהיל. גם אם רק במחשבות. אין לי תוכנית או ניסיון ביצוע. גם לא היו לי. בימים כאלו משתדלת לא להתעסק עם מכשירים מסוכנים או לעשות דברים שמצריכים זהירות גדולה ועלולות לקרות תאונות. אולי זו דרכי המוזרה לבקש חיבוק ומגע (גם כן - בימי קורונה). אולי זו דרכי המוזרה לבקש להישען (הנה עוד מילה להדיפה...). ואין מישהו ממשי שאני מרגישה שזה יכול לקרות מולו. הניסוח בזכר - שמתי לב, זה יותר קרוב אליי מהיא. סוריקטה

משהו בך מיציר תחושה אמביוולנטית מחד את מאוד מחזיקה ותומכת מכילה ומחזקת.... מאידך פעמים שאת נמצאת במקום שהכי זקוק למה שאת הכי יודעת לתת.. אבל זה הנפש רבת הזהויות והזדמנויות.. זה מראה הרבה על הכוחות נפש והתעצומות שבך .! רק לראות איך את מצליח לסייע ולעזור לאנשים כאן בשביל זה שווה לבקש מאלוהים עוד יום של חיים... יש הרבה אנשים כאן שהיו שמחים לעשות הרבה בשביל לתת כתף תומכת..

יפה שלי כשהפסקתי לקחת את הכדורים שלי להרגעה מהבוקר עברתי המון תופעות לוואי של גמילה קשה ברור שעדיף בלי תרופות למרות שקשה ואת נהדרת שנזהרת ! חיבוק גדול מתוקה שאת 《..♡..》.. חטולית

יקירתי.. מצטרפת ליקי. ממש נכון!!! עוזרת להמוןןן. ומאמינה שהרבה אנשים נשכרים מכך. לו היית נותנת לעצמך מעט ממה שאת נותנת לאחר...וואו. הלוואי. תני לעצמך קרדיט. בבקשה. כת חשובה!!!! גם עבורי. מאוד!!

בדיוק. הגשר שחסר. היום אני זו שזקוקה לתמיכה, אבל סובביי לא מבינים. מאד לא מבינים. תודה, סוריקטה

הי מיכל יקירתי, אני לא יודעת לתת ככה לעצמי. בשום צורה. טוב, אולי נמתן ונשים סייג - ואם יש קצת (וגלוי), כן הגלוי בולט בסוגריים, המחיר נהיה איום. ויש עקשות שזה יהיה מישהו אחר. מישהו אחר. זה, כנראה לא ריאלי, אבל המשאלה חזקה מידי עדיין. תודה ובוקר אור, סוריקטה