זה מה שקורה...ואין מענה......
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
מנסה לכתוב מצוקה של בחוץ ומצוקה של בפנים. אין מקום לחלקים להנחות ולתת ביטוי הרי אני זאת שחייבת לקחת פיקוד חייבת לתפקד ולעזור בתוך הקאוס של הלא ידוע... אנשי צוות במצוקה ואין מענה ומה איתי? מה איתנו? אין מענה.. נראה לכם שכך אפשר להמשיך? לא ולא! אנחנו קורסים ומה עם החלקים- המצוקה בפנים? סותמים להם את פיהם כי אי אפשר עכשיו.! אי עכשיו!! ואני לא בוכה. אני לא מפחדת. אני לא מתלוננת. אני לא כלום.
ינשופית מתוקה אין מענה בשום מקום ןאין מקום לתת ביטוי גם בשום מקום ואת לא בוכה ולא מתלוננת גם לא מפחדת !! לי זה נשמע כמו לקחת פיקוד ולהיות בשליטה להיות חזקה !!! וואווו גם אם את לא רואה את זה ככה..סליחה אני כן ומאוד גאה בך !! 《...♡...》 חטולית
ינשופי, חושבת שמבינה אותך. מבינה מאד. וכנראה שסיר לחץ שעולה על גדותיו מתפוצץ בסוף. ואולי במפץ הגדול ניווצר מחדש. סתם מחשבות לילה, סוריקטה
נשמע מתיש. בואי לכאן יותר. שתפי. הניחי ראש... מצב מתוח לזמן ארוך. ארוך מידיי...שוחחתי עם אחת האמהות רופאה במקצועה ושמעתי על מצוקה גדולה במחלקות אחרות. ובכלל... ועוד אחת במחלקת קורונה. הילדים במעין גן בבי"ח. הילד רוצה כבר לבוא לגן "האמיתי שלו" כך אמר... הכל כ"כ מסובך לכולם. חיזקי ואימצי. מחבקת מרחוק.
הי ינשוף, שמעתי מלא מעט אנשי צוות תחושה דומה. צריך להעביר אותה הלאה, למקום שבו ניתן לסייע במצוקה הרבה (והמוצדקת) הזו. אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
