שבוע קשה במיוחד.. לא יודעת כיצד נעבור את המצב הזה????
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אמא של חברה שעובדת איתי בגן נפטרה, מבוגרת..אבל תוך 10 ימים בשישי שעבר. כמה שהיא דאגה לה. והלכה אליה מלא!! היא הייתה בסדר ו...נפטרה. ...נחזור לעבוד אולי שבוע הבא?? לא יודעת...יצא לה ככה....אוףףף. אח של מישהיא שאני מכירה גם נפטר בחול המועד .קרוב ל70... אבא של חברים שלנו בן 60 נפטר היום....ודודה שלי במצב קשה בטיפול נמרץ.משבת........ מה יהיה?????? מפחיד. קשה. ההורים שלי בלחץ מכל המתים סביבם...אוףףףףףףף. שומרים. שומרים. נמאס!!! אודי. אני לא פוחדת לחלות. כבר שמעתי על הרבה חולים...רוצה לעבוד כבר. ומה שיהיה יהיה. נתמגן. נשמור. אבל גם השפיות הנפשית חשובה..נכון???? אני לא יודעת מה לחשוב..את מי נאבד עוד??? ואולי אאבד את שפיותי קודם...?? צריכה לחזור לעבודה בצורה סדירה. קשה ככה...והילדים שלי? מסתבר שמכיתה ה' לא סופרים אותם בכלל????? שיסתדרו עם זום שום כלום....איך?? ריך יעשה בגרות השנה? עליהם לא מדברים כלל..... אוףףף כאוס אחד גדול!
הי מיכל, יקירייך נפטרו מקורונה? או שהעיתוי הוא בתוך עידן הקורונה? לא יודעת אם אני פוחדת לחלות או לא, לפעמים הייתי רוצה שמשהו ייקח אותי מכאן - אירוע מוחי, התקף לב או סרטן. אבל זה לא עובד ככה. לא מתים כל כך מהר והסבל שבדרך... המגבלות מאד מקשות. על אף שאני עובדת - השמירה על הריחוק החברתי והמסיכה על הפנים, כל היום, שעות, מאד פוגעת בתקשורת ובמיוחד עם פעוטות. גם הבידודים האלה מאד לא משמחים. גם הזום והרביצות במטבח. ובינתיים עובדת - אבל לכי תדעי מה ילד יום. ומה יהיה בשנה הבאה, גם בלי קשר למגיפה שפה. כתבתי למטה ליקי איך ניסיתי בכוח לשמור על השפיות. יש אנשים שלא עומדים בגזירה וקצת עוברים על הכללים, ממש בקטנה (לא מדברת על אלה שמזלזלים ומנפצים כל גבול) כי המחיר הוא השתגעות קיצונית. איתך, סוריקטה
הי מיכל, קשוח מאוד! המסירות שלך לעבודה מחממת את הלב. הילדים שלך יסתדרו, אני בטוחה. אני מורידה את הלחץ מהילדים ומאפשרת גמישות בכל הנוגע ללמידה. ילדי הבגרויות השנה יזכו להקלות רבות בשל המצב. אני חושבת, וכך אמרתי גם לילדי, שככה תראה כל השנה ואני בספק אם יחזרו פיזית לבית הספר. אחרי שהורגלנו להסתכל על המצב ולמצוא פתרונות לטווח קצר, כדאי ועדיף לדעתי להסתכל שנה קדימה. לא סגר אבל אמצעי זהירות וריחוק מסוים. מקווה שתחזרי לגן בעוד שבוע ולשיגרה קצת יותר שפויה. לא פשוט בכלל... איתך שירה
אל תישארי לבד חיבוק אביב
הי מיכל, כן, יש הרבה אי וודאות וגם תחושה שאין מי שמנווט את הספינה (מה שמגביר את המצוקה). אבל, בני אדם ידועים ביכולת ההסתגלות המעולה שלהם. ימצאו הפתרונות ללימודים ולבגרויות (גם בלימודים שלי נדרשנו ללא מעט אדפטציות למצב החדש, וגם בקורסים שאני מלמד). אני חושב שאחד הדברים שהקורונה מדגישה זה את הערבות ההדדית והתלות שלנו זה בזה. אני מקווה שגם בזה להשתמש , כמו שהאנושות יודעת להסתגל ולהגיב לקטסטרופות אחרות. אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
