דודה שלי נפטרה היום....ניצולת שואה....
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
הבדידות גרועה מהקורונה כי גם היא הורגת....הייתי בניחום אבלים הבוקר. והתבשרתי על דודה שלי שלא אוכל להיות בהלוויה, לא בניחום אבלים... איך????? יש סגר. סגר סגר סגר. אוףףףף בבקשה אודי, שמור על המטופלים הבודדים. שמור על המבוגרים....הבדידות גורמת להם לשברון לב. לשבץ.... שמרו על הבודדים. תתקשרו, תשלחו להם אוכל..תדאגו בבקשה. אנשים מתים מבדידות. קשה.
עצוב מאוד מיכל יקרה.. שמרי על עצמך, שירה
מיכל לצערי את צודקת ברוך דיין האמת שלא תדעו עוד צער חטולית
הי מיכל, איזה סוף עצוב :-( תרצי לספר על הקשר שלך עם דודה? איך זכרת אותה? אוכל לומר שברגע שאנשים מגיעים לשבירה נפשית מהמצב, אנחנו, בשימוש בקשרים שכבר בנינו וביססנו קודם, מנסים לשמר את הביחד באופן המיטבי המתאפשר תוך שמירה על עצמנו. כן אפשר למצוא ערבות הדדית לצד השסע הנורא המקביל. אבא שלי, למשל, בקבוצת הסיכון הכי גבוהה ואני לא משאירה אותו לבד. בלי מגע מגע, מתראים ממרחק 4 מטר, ממוסכים, מסייעת לו יומיומית, מדברים לעתים קרובות. כל זאת, למרות שאני רוויית כעסים עליו. אך דואגת מאד. אני עצמי לעתים בודדה מאד מאד, אבל במקביל איני יכולה להישאר אדישה למצוקה של אחרים. סוריקטה
תודה שירה, חטולית וסוריקטה... דודה שלי, פולניה מארץ הפולניות, זוכרת ויודעת כל צעד. עם כל המילים של שוין, גיוועלט וויז זמיר.. רואה תמיד את הכוס הריקה, מסתכלת אם סיימת מהצלחת ושתגידי שטעים לך. אוי ואבוי אם לא. העוגה/ גפילטע/ לא משנה איזה אוכל שלה הכי טעים והיא עושה את זה הכי טוב מכולם...ויכוח ידוע בין הגיסות של אימי ואימי. ואת המתכון אף פעם לא תביני כי זה קצת זה ומוסיפה גם....אין כמויות מדוייקות. המשפחה מצד אימי מאוד מאוד מלוכדת. כל הזמן היינו יחד. בני דודי בכל החופשים היינו יחד. היה יום קבוע בשבוע שכל פעם נפגשים בבית אחר כל האחים. דודה שלי היא ניצולה יחידה ממשפחתה, ללא אחים . כלום לא נשאר. אז האחים של אימי ואימי היו האחים שלה במובן הזה... במשפחתה של אימי חייבים גם אם לא מתחשק להיות אחד בתוך השני...להפגש המוןןןןן. ככה כל הילדות שלי. את חייבת לשחק עם בנות דודות לישון אצלן אפילו שלא מתחשק.....וואו. סיפרתי מלא... נשמע אידיליה משפחתית.אבל אותי זה חנק...מבחינתם משפחה זה הדבר שאתה חייב להתערב כל הזמן שלא ילכו ל"איבוד"..כנראה מזה שאיבדו רבים ממשפחתם. החליטו קיצוני....כמה שהיינו צמודים הרגשתי הכי לבד שבעולם במקרים רבים. ואתה לומד להסתיר....עצוב.