הייתי רוצה לכתוב דברים אחרים

אבל שוב מאותו הדבר המתיש והכבד הזה, מנסה להיענות להזמנה לבוא (תודה) השינה שלי גרועה מתמיד. הכאבים בגוף גם הם מטרידים ומתעצמים. פעם הייתי ממהרת לקחת כדורים אבל משהו בי פוחד מחוסר השליטה אני כנראה דרוכה מאוד. אני דרוכה מאוד אבל לא יודעת למה. אולי הלחץ מכל דבר כמעט אפילו מטלות יומיומיות פשוטות, כאילו אני לא יודעת איך להתנהל או מה לעשות. אני לא מצליחה להתחבר בחזרה למסלול, אני כל הזמן ליד. נראה לי שלא אוכל עוד לחזור והשנים לא יחזרו זה כל כך מדכא. אם היתה נבראת פה לפחות איזו אני חדשה, חזקה יותר, אסרטיבית יותר, דעתנית ובעלת ביטחון. חשבתי שעשיתי בכוונה אבל זה ארוך מדי, חשבתי שמרדתי אבל לא הצלחתי, רק הפסדתי את מקומי. בבוקר בכי ובהלה, קמה אבל לא ממש מתעוררת מחכה שיקרה משהו אבל לא מחכה לכלום. מסתובבת במעגלים לא מצליחה לשנות כיוון לא מצליחה לשנות את הפסקול שמתנגן בראש. אני כל כך עייפה. מצטערת על ההודעה הכבדה. שלכם שירה

זה אכן המצב אודי.. תקיעות. מה כן? אני מנסה למרות שמתשובתך מרגיש לי שאתה חושב שאיני מנסה. כן סתיו והליכות בשדות חצבים כן שקיעות סגולות כן יש לי עבודה ובית להסתתר בו ושקט וטבע סביב כן אני מתפקדת מבלי שאף אחד ידע כן לפעמים אני מצליחה לנגן או למרוח צבע כן הייתי בים. סופש נעים שירה

הי שירה, חסרות לי מילים. כל כך חסרות, אולי בדומה כל כך למה שאת מתארת. והמילה זעם שמורגשת דרך הכתיבה גם אם לא מוזכרת באופן ישיר, זעם, שמוחק, ומכה ומצליף, שאחראי על שיבוש השינה, הזעם (גם על כך) שלא אומצנו; שאנחנו שקופות; שאנחנו אמורות לגדול ולקחת אחריות ולהגיע להישגים; אני כן לקחתי כדורים. ירדתי מהמסילה ויצאתי מאיזון, והכאב מייסר מידי. כבר הייתי במצב שכמעט לא מסוגל להשיג ולממש אותם. שזה ממש רע. כן הייתי שואלת מה (דברים טובים והתפתחות) את / אני / אנחנו מסתירות. כלומר, ובהמשך לדברין של אודי - איך ניתן לזהות את המנגינה שבטוח ישנה בתוך אוקיינוס של המולה ושאון גדול, שאינו מקרי, בעיניי, ונועד לבלבל את האויב. רק שאין אויב. יש חבר. לילה טוב, סוריקטה

הי שוב שירה, הנוסף - הזעם העיקש - מעט מידי מאוחר מידי. תשלום כבד מאד שמניב משהו חלקי כל כך ולא מצליח לספק. סוריקטה עם מנגנון הדחייה העצמי שלה

כן, הזעם מאוד נוכח, חזק, מכרסם, מר, מופנה כלפי עצמי זה לא הוגן צועק שם קול קטן. אבל הוא קטן ואין לו כוחות. לא גיבורה ולא לוחמת. בקושי שורדת. תודה שאת מבינה שירה