מנסה לכתוב.....

כבר תקופה ארוכה שאני לא באיזון גוף נפש יצאו משליטה והכי נורא שאין לי מילים היה טריגר קשה ביותר שפתח תיבת פנדורה עמוקה שכמעט ובלעה אותי . דברים , בנתיים יסתדרו והטריגר נפתר וכמו בלעה האדמה את תיבת הפנדורה והיא כמו נעלמה שוב אני יודעת שהיא שם יודעת שהכל עוד רגע יצוף שאני דוחקת הגוף בקריסה ואין לי כוחות לכלום מנסה להחזיק. תקווה יודעת שזה גל זה יעבור אני לא טובעת ....כותבת אולי כי מנסה עם עצמי לקלף את שכבות ההגנה שיהיו ימים קלים לכולם .... אביב

אביב יקרה "לקלף את שכבת הגנה"- משפט כל כך חזק ומדוייק... למדנו כל חיינו להדחיק, להתנתק, להעלים והנה שוב מרגיש שזה קורה שוב.. חוסר אונים.. אני שואלת לעצמי כמה נכון זה להתחבר עכשיו.. האם אבחר להתחבר עכשיו אתפרק לרסיסים ולא אוכל לחזור משם? תשישות נוראית.. את מדברת על חוסר איזון -על קריסה של הגוף וזה מה שקורה לי גם כן.... מדברים הרבה על איזון- אבל איך? אני כמוך מחפשת את הדרך... טוב שאת כותבת ומשתפת - ,זה כן נותן צורה למה שמכולל בפנים.. הלוואי שנמצא ריפוי ואור ותקווה .. הלוואי נמצא דרך חזרה לחיבור.. אוהבת, ינשופים

את פשוט אשה אמיצה הכי אמיצה שאני מכירה באמת שאפו ..... הלוואי עלי.... הלוואי שכבר יבואו ימים יותר טובים יותר קלים אני מאחלת לך את כל הטוב שבעולם אוהבת חטולית

הי אביב, אנ'לא יודעת אם על כך את מדברת - אבל אני יכולה להשתגע, וברגע שאני מגיעה לפגישה עם דמות מסוימת, הכל נעלם. זה לא קורה בלייב מול אחרים, אלא רק עם עצמי. אם על כך דיברת, אז זה משהו שגם אני חווה, ולא באמת יודעת איך להיחלץ מזה. סוריקטה

תודה על המילים שנוגעות ומזכירות מצטערת שלא ממש אתכם כאן וסוריקטה לא מדברת על התחושה הזו למרות שיודעת על מה את מדברת .. מצטערת שלא מגיבה לכן למעלה לא מצליחה לחבר את המילים לכדי משפטים אבל כן רציתי שתדעו שקראתי אותכן