שבוע וחודש חדשים

הי, וואי, שכבר תהיה הקלה, כמה נורא. הייתי רוצה להכריז על החודש כחודש של מעשים טובים, אבל גם כאלה שינחלו הצלחה מסוימת. שימלאו. שיזכרו. הידיים והראש כושלים. קרתה לי סוג של תאונה, כאילו בחירה לא נכונה שלי - בגלל טעות מתו כמה יצורים מעופפים בגינה. השתמשתי במשהו שחשבתי שהוא אורגני והסתבר שהיה מלא בחמרי הדברה. אני יודעת איך זה עובד. ואני יודעת שגם האורגני שאנחנו קונים הוא מודבר ולא רק ביולוגית. ואני יודעת שבגידול ביתי מגלים כמה אויבים יש בטבע. איזו שטות. פצלחתי את עצמי כל היום על הדבר הזה. כאילו סיפר את סיפור חיי. וגם כל כך צר לי שבכתיבה שלי צריך לחפש מחט בערימת שחת וזה מתיש. חזרו לי עוצמות הכעס על האמא. לא אראה אותה עד מותה, קשה להיות, עדיין, מי שויתרו עליה, ולמה אני עדיין נאחזת גם ב'שטות' הזאת. כמו גם בקודמת. ואיך אוויר עם מסיכה על הפנים כל היום. ימים נוראים, ואני מנסה, וכושלת, מנסה וכושלת. אתמול השבתי אבידה. הלוואי והיה קורה (והייתי מרגישה ומכירה) גם בכיוון הנגדי. סוריקטה

סוריקטה יפה שלי מצטערת שהידים והראש כושלים לא נעים מבינה אותך תאונות קטנות קורות ..לא צריך לפצלח את עצמך .. כן הויתור על אמא לא נעשה בקלות ראש וגם לא מתוך הרגש ..לא נעשה בכלל בגלל סיבות שקשורות לחשיבה..נכון מאוד קשה לוותר עליה מסכימה איתך..אז..אל תוותרי..אולי תחליטי לא להחליט ושהכל ישאר כמות שהוא... עדין לא מצאתי את המחט בתוך ערימת הרגשות הסוערות שלך אולי זה רק גל מתסכל שיעבור..יחד עם המסכות שעדין אסור בלעדיהן.. חיבוק 《 ♡ 》 חטולית

חטולית, הי, הכוונה שלי הייתה לויתור של אמא עליי. מימי בראשית. אני, לצערי, כנראה לא ויתרתי על המשאלה לאמא טובה. כן יש קולות של ויתור על דיבור וכתיבה, נמאס לחפש את המחט הזאת. גם המטפל לא רוצה להשקיע כל כך הרבה אנרגיות, ויש שעות ארוכות שהוא יוצא מקשב. לא הרגשה שלי אלא אמירה מפורשת שלו, ולא חושבת שעיוותתי אותה. ואם כך עדיין, ואנחנו בישורת ארוכה, אולי אין טעם. סוריקטה