גשם. גשם. גשם. גשם...........

זועף, קוצף, כועס. בא באיחור ועוד יש לו טענות!!! נכנס לתוכי ללא אזהרה!!!! חודר ללא רשות...גשם. אני אוהבת גשם :( אוףףףףףףףף אוהבת ריח גשם..אבל זה בא בלי ריח, אוהבת קרירות וזה בא וחם לי.. חם לי! מכעס???? על מי??? על מה???? על עצמי.... מרגישה מיותרת. מתערבת בכל דבר. פתאום יש לי דעה.. פעם חשבתי שאין לי. נהייתי דעתנית. מה הקטע שלי????? מי הרשה לי??? להתערב? לכעוס? להגיב ולהביע דעה???? אנשים רגילים שאני מחייכת תמיד!!! עושה שלום עם כולם... מאחדת. שומרת על שלום בית....אהבה ואחווה ושלום ורעות..חחח כבר לא!!!! אני רעה. מביעה דעה. יש לי דעה. רעיונות לאין ספור. דמיון..ואני רוצה להשתיק את עצמי כבר...תשתקי ותחייכי ותהנהני ותסכימי עם כולם....אוףףףףףףףףףףף. יודע מה היא אומרת?? היא אומרת שזה טוב..שיש לי דעה ואני משמיעה אותה. שאני מעיזה.....איך זה שכוכב אחד מעז???? איך הוא מעז למען השם????????? אוףףףףףףףףףףףף....היא אמרה שיש לזה מחיר נכון אבל אני לומדת...ויתאזן.. אז גשם..בעיתו!!!!! הכי חשוב בעיתו. ובקצת פחות עוצמה...העוצמה והכח שלי מפחידים אותי. אבל יש לי דעה...אולי תמיד הייתה..רק לא נאמרה בקול....הקול שלי נשמע. ועוד איך נשמע!!!! עכשיו רק להעלם....להעלם... חבל :(

הי מיכל, חשבתי לקחת גם קצת את הצד של הגשם. הוא בא פחות באיחור משנים קודמות. והנה, ראיתי שהזכרת זאת בסיפא של מילותיך. כתבתי לשירה - אני עדיין מחבבת את הגשם על כל צורותיו. פה בארצנו הלא בדיוק חורפית. סך הכל, אם נתבונן במזג האוויר למשל על פני כל השנה ברוב האזורים - הוא אחד מהנוחים יחסית. 'הגשם' לא נחווה בעיניי כועס. אלא דומע, אולי. בעיניי, האפשרות השנייה רכה יותר. ודמעה מתקשרת לי לאהבה החסרה. ונכון שהיו אירועים בחדשות. אבל האירועים מתומצתים ומוסטים לכיוון מסוים מאד שמשלהב במימדי על. אבל בצנוע - כמה דברים טובים כן קרו. הם רק לא עושים כזה רושם. כפי שאמרת - כנראה שתמיד היית דעתנית, אבל כנראה החנקת. היה קול רומס שמאד הזדהית איתו, ועכשיו אולי הוא התמתן. קודם הוא עשה רושם. עכשיו אולי מגלים שהוא קטן מימדים בעצם. אולי קצת במקביל לאמירות הקודמות על הגשם. יום נעים, סוריקטה

מיכל יקרה, את יודעת? אני מאוד מזדהה עם מה שאת משתפת לגבי התפקידים שמיוחסים במשפחה ובכלל, התחושה שאני פונקציה שאמורה כל הזמן לרצות ולהעניק ללא גבול ואם העזה להשמיע את קולה או את דעתה, או חלילה להתקומם - אבוי. הפחד מתוצאות הקול שנשמע, האשמה והרצון להעלם כל כך מוכרים. ומיכל, כל כך יפה ורגיש מה שכתבת על הגשם גם בהודעתי למטה וגם כאן. מאחלת לך ימים טובים. שלך שירה

היייי מיכלי הגשם שבא בצורה כזו כאלו גרם אצלך להתפוצצות...אבל חיובית !! פשוט נהדר ונפלא בעיני כל מה שאת כותבת !! כאלו נולדת מחדש וואווו מיכלי זה גדול בעיני באמת.. הכל פתאום....לא משום מקום מיכלי..זה פשוט חיכה בפינה לזמן המתאים והנה הגיע מבחינתי לומר לך כל הכבוד תאחזי באלו ותמשיכי משם הלאה חטולית

מיכלי מותק, מעניין... היה לי כל כך מתאים להזדהות עם מילותייך לגבי הגשם... נראה לי שהקורונה פגעה לי ברגשות, בתחושות , בחיות ( מלשון חיים) משהו קודר... .. הקטע הוא שבדרך כלל כשמתחיל לרדת גשם אני סופגת את הריח המשכר של האדמה שיונקת את הגשם, אוהבת להקשיב ,לראות,לגעת בגשם.. אוהבת להרים עיניים , לראות את העננים וליצור בדמיוני עולם דינמי שלם שחי אי שם למעלה... ועכשיו... ?????? משהו מנותק.... זהו... שלך, במבי.