מה אפשר לאחל ל
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
מה אפשר לאחל למישהי (אני) כמעט בלי עור? שכל קשר עם מציאות ובני אנוש טראומטי עבורה? היום הזה והתאריך בסופו. סופ"ש, סוריקטה
אני יודעת מה אני רוצה לאחל לך יפה שלי שתזכי להגשים את עצמך כמו שאת חולמת להגשים ועדין לא יכולה ... תמצאי אשה מהממת כזו שלא תאמיני שאומרים שזו את אך כן ..כן זו את..שתזכי לתת הכרה אמיתית למי ומה שאת ..בעיני..נהדרת..ומקסימה שיש המון מה ללמוד ממנה על כך הרובדים המרכיבים אותה האם זה יכול הפעם להיות יום הולדת ..מקובל עליך ? כפי שאת היית רוצה ומייחלת להיות ?? 🎁🎊🎉🍭🎂💫💫💫💕 חטולית
סוריקטה עקרבית ממוש :) .... מה אגיד לך ? .. את יודעת ? מה שבאמת מתחשק לי זה פשוט לקחת אותך ולערסל אותך.. אולי כשתהיי נינוחה , רפויה אזמזם בלחש נעימה שקטה.. פשוט כך... מתחשק לי לערסל אותך .כך, עוד ועוד ועוד... ואולי כך, לאט לאט תרגישי שהעור שכמעט ואין לך, העור יתעבה..יעטוף אותך באופן כזה שתרגישי מוגנת מפגיעויות חיצוניות.. את אדם יקר מאוד !!! אישה מיוחדת !! תודה על היותך ביקום הזה.. אני חושבת שבגלל אנשים כמותך ונשים יקרות ואהובות נוספות פה בפורום , אתן, התקווה לטוב בעולם.. יש אנשים נוספים... אודי יקר !!! וכן, גם נוספים... שלך, במבי.
תחושת האין עור והעצבים החשופים, ההתמודדות בכל זאת (כל כך מוכר) העבודה עם הקטנים, השכנות והתקשורת שנקרית בדרכך, כל אלה שרואים את ההילה שלך שכולה עדינות אנושיות וטוב. מאחלת לך שתראי אותה גם את ולאט לאט במלאכת מחשבת ירקמו עוד תאי עור להגן עלייך. איתך בלב שירה
הרבה אפשר לאחל לאישה יקרה ומדהימה!!!! שתראי שאפשר גם להתקרב לאנשים ללא טראומה.. להפסיק לפחד מהקרבה. לאהוב בעיקר את עצמך! כי את ראויה ואהובה. מזל טוב. 💞
הי סוריקטה, את מאוד אהובה כאן. הדבר הזה עוזר להרגיע טראומות מפגש ואולי אפילו לעבות עור רגיש לכדי שכבה מגינה ומרגישה. היום הזה והתאריך בסופו. שיהיה בדיוק מה שאת צריכה. אודי
במבי מותק שלי (וואלה תראי באיזה תאריך אני כותבת) - אני לא תינוקת. למרות שכמבוגר עושה דברים של קטנטנים. חלקם חשופים, על אף שהם מביכים קצת, חלקם גם כאלה שאני מסתירה, כל כך מסתירה, שלכן אי אפשר להיות איתי לאורך זמן. אני תלויה בהם כדי להתחבר, שעות ביממה. הם לא נורמליים, ולא נבנה תחליף שמתאים למבוגרים. זה מבודד אותי מאד. אני חושבת, שיש דברים שיכולים לקרות רק כשתינוקות, ואחר כך כבר לא. והלך עליי. לעתים נדירות ביותר, כשמגיעה לזה, אני מרגישה שאני רוצה חיבוק אמיתי וארוך, אולי סוג של הולדינג, שאני אומר מתי הוא מספיק לי. ומתי הוא נכון לי. לא חושבת שאי פעם זה התרחש. תודה יפה שלי, בבקשה תהיי כאן, טוב? את מעזה לספר ולדבר על דברים שאני גם פה שותקת. אשמח להקשיב לך. שלך, סוריקטה
הי חטולית, תודה על המילים, תודה שיכולת למצוא כשאת עצמך נתונה במצב כל כך כואב. לא יודעת מה אני רוצה להגשים (אפרופו גשם), כל כך חבוי. כרגע אני בעיקר מרגישה מוכה וחבוטה, לצערי. מזל שעוד מצליחה לרשום קצת מילים. פה כן, במקומות אחרים כבר לא. ולדבר - הראש לא מאפשר פקודה להוציא מילים עם קול. ניסתי באופן טכני לפגוש אנשים. ביום חמישי, אתמול וכנראה גם היום. בדרך לא מובנת לי קיבלתי מתנות משני אנשים. כסף. מאפשר לי סוג של בחירה חופשית למדי (מוגבלת בסכום, מן הסתם). באופן טכני אשתמש בו כדי לרכוש מוצר שכבר מקרטע אצלי. זה אפילו לא משהו שאני מרגישה כמהה אליו או מאד זקוקה לו. יש הקלה בגשם כי הוא חסך לי השקיות מטורפות של הגינה. אבל את יודעת מה כן - מערכת השקייה לגינה הייתה עוזרת. איך להגיע לזה - שאלה טובה. ימים קודרים לי. אבל עדיף קודר על זועם. תודה יפה שלי, סוריקטה
הי שירה, פתאום היכה בי שבעצם אני לא זוכרת מהי מנוחה, או שקט. ואולי מעולם לא ידעתי, לפחות מגיל מאד צעיר. 'מישהו' כועס שאני כזאת תזזיתית. ל'מישהו אחר' ממש מתאים ו'הוא' לא רואה שיש פה אדם עם כוחות מוגבלים. הדבר היחיד שמצליח לכבות לי את המוח לקצת, אלו תרופות ובחתיכת מינונים. מנסה להשלים שעות שינה. חסר עמוק שנצבר. תודה, סוריקטה
הי אודי, לא מגיע לי. מצד שני - למיטב זכרוני הייתי ילדה טובה. אפילו טובה מידי. מה כל כך לא התאים, אני שואלת. אודי, אפילו מפגשים שנחשבים טובים, ואין בהם שום פגיעה, אלא הכרת תודה (למשל בהשבת האבידה), או מחמאות על העבודה שלי, שגם כשאני על הפנים, משקיעה בה המון, אפילו מפגשים טובים, כך אני מבינה, הופכים, ברגע שאני חוזרת למקום מגוריי, להיות טראומטיים בלתי נישאים. הברכה שלך 'שיהיה בדיוק מה שאת צריכה' נוגעת ללב. נדמה לי שהמטפל שלי מנסה ללמד אותי כל הזמן שבחיים זה לא יהיה ושארד מהפנטזיה. באמת שלא מבינה מה לא בסדר עם המשאלות שלי, שאני כבר לא מזהה אותן אפילו. בעידן הקורונה המשאלה לחיבוק אסורה כביכול, אבל אתה יודע מה - כשעוד הייתי במצב של התמודדות חזקה יחסית, ואנשים מסביבי קרסו, והיה זה בעיניי עניין של חיים או מוות, אימצתי וחיבקתי אותם. ממש. כן. עם הסיכון. ואני כן מאפשרת פגישה בין תינוקות לזקנים (שבעיניי מאד מאד חשובה) במרחק בטוח עם הרבה מקדמי ביטחון, אבל לא משהו מוחלט ורחוק מידי וממית. תודה ושבוע טוב, סוריקטה
סוריקטה ממוש למה כוונתך כשאת אומרת : 'את מעזה לספר ולדבר על דברים שאני גם פה שותקת'.. למה את מתכוונת ? הסבירי והדגימי בבקשה (שומעת את עצמי משמיעה את הבקשה בקול 'מורתי', 'מרצה'.. :) בקול 'מחוייט :) את יודעת סוריקטה ? וויניקוט מדבר על רגרסיה לתלות ואם אני מבינה נכון ,הוא (ויניקוט) מתאר מצב שבו יש היפוך.. הצמיחה והגדילה הטבעית כלפי מעלה משנה את התנועה כלפי מטה וזאת בשירות האגו... במילים אחרות, את נכנסת למצב של רגרסיה לתלות ( במטפלת) והעבר שלך כמו הופך להווה עם המטפלת וכך ביחד עפ המטפלת יש תיקון וההווה כמו חוזר לעבר ומשנה באיזשהו אופן את הפאקים שחווינו כתינוקות... סוריקטה... נראה לי שאני לא ברורה... אני כן חווה עם אמא צביה חוויות ששייכות למצב של ממש תינוק איתה.. כן.. זה לא ממש כמו שהיית צריך כשהיית תינוק אבל אני חולקת על המשפט שלך 'שיש דברים שיכולים לקרות רק כשתינוקות, ואחר כך כבר לא. והלך עליי'.... לי קורים דברים מאוד מוזרים עם אמא צביה... קשה לי לשים מילים.. זה משהו שקורה ואת מרגישה... סוריקטה... ניפחתי לך את המוח ,נכון ??? אולי כל מה שרציתי לומר לך שאני כן מאמינה בתיקון ..גם אם הוא מתרחש אחרי מיליון זמן... זהו לעכשיו... שלך, במבי
הי מיכל, מקווה שלא פספסתי את ברכתך, ראוה אותה מופיעה עכשיו - בהמשך למילותיך - יכולה לקוות שפחות לשנוא את עצמי בזמנים אלו יהיה נחמד. שקיים פה תיעוב מעוות חסר פרופורציות והגינות - אני כבר מצליחה לראות. האיחולים שלי לרגע הנתון הם שהזעם, שנחווה בעיניי אפילו כסוג של התמכרות, שהעוינות כלפי עצמי תשכך ושאחזור להיות חמודה, או, לפחות, לראות שיש בי גם מאלו. התחושה היא שממש אסור לזעף כזה אצלי להימשך בשום אופן. הוא יכול להיות הרסני לכל מה שהשגתי. ואיכשהו צריכה למצוא דרך להתעשת ברמה של כאן ועכשיו (בהיותי מישהי שכבר עברה טיפול עם כלים). אמתן בינתיים עבורי את ראויה ואהובה ל - נסבלת ולא מזיקה. תודה, מקווה להיות בדרך הטובה. תודה יפה שלי, ומה שעושים כדורי שינה ללילה רצוף סוף סוף, סוריקטה
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
