אודי יקר שכמותך....
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אתה יודע אודי ? הקראתי לאמא צביה את תגובתך לגבי החבל עם תוכנית האמנות שהתקבלתי... אמא צביה נתנה חיוך מאוזן לאוזן ( לא ראיתי ממש אלא רק דרך העיניים שזרחו כמו פרוז'קטור והמסיכה התכלת שנמתחה ודרכה יכולתי לדמות את החיוך) אמא צביה מנסה לשכנע אותי באופנים שונים וביצירתיות גדולה לחזור לאמנות... ... לא יודעת .. לחזור לאמנות מעורר בי אימה !!! ברגע שאמרו לי שהתקבלתי ,הרגשתי שמליוני זכוכיות כמו מתנפצים לי במוח... הדבר היחיד שרציתי בעקבות התשובה זה למות.... ....... לא מצליחה להבין את עצמי... לא מצליחה להבין למה ני כזו משוגעת... התקבלת במבי, לכי !!!!! התקבלת במבי, רוצי בשמחה !!!! מה יש לך במבי ???????? ..... וואוו אודי... אני כל כך, כל כך שונאת אותי !!!!! ..... והיום כבר הייתי עסוקה בלשכנע את אמא צביה שלא אלך לתוכנית הזו בגלל שהמחיר הוא של שנת לימודים אוניברסיטאית וכנראה בתקופה הקרובה נלמד דרך זום ... ....... הם באמת פסיכים... איך אפשר ללמוד רישום, ציור, פיסול,צילום דרך זום... :(((((((((((( לא רוצה !!!!! האמת היא שכל מה שאני רוצה זה להניח את הראש על הכרית שלה ,להתכסות טוב טוב בשמיכה ופשוט לנוח.... פשוט לנוח..... ..... אודי..... נראה לי שאני סתם מתוסבכת עד למעלה מהראש.... שלך-במבי
הי במבי, הפחד והחרדה אינם יועצים טובים. ברור שאת רוצה להתפתח וללמוד וטבעי לפחד קצת. גם הזום בסופו של דבר לא רע. אספר שגם אני עושה כעת את לימודי המוסיקה שלי בזום. דורש הסתגלות, אבל אין כמו בני האדם להסתגל. לכן הגענו עד הלום. לכי על זה, ובכיף. אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
