למה אני חייבת להיות כזאת
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
נמאס לי מעצמי. אני פשוט לא יודעת כבר מה לעשות עם המחשבה שאני לא חשובה לה כמו שהיא חשובה לי בזה שאני סתם עוד לקוחה. המחשבה שבחיים לא יהיה שום דבר מעבר ל-50 דק׳ פעמיים בשבוע. אני לא מאמינה שאני חשובה לה.. לא מצליחה להאמין בזה. שלא תבינו לא נכון, היא הכי מדהימה בעולם באמת, היא בחיים לא נותנת לי להרגיש לא בנוח. זאת אני פשוט לוקחת את זה למקום אחר בגלל הרגשות הדפוקים שלי. מרגישה שהדרך היחידה להפסיק את הייסורים זה פשוט לסיים את הטיפול.. אני כל כך עצובה קשה לי , אתם מאמינים לי? אני חייבת שיאמינו לי אני צריכה חיבוק למה זה קורה לי ? למה אני לא מצליחה לקחת בפרופורציות ? שונאת את הרגע שהחלטתי ללכת לטיפול שונאת את עצמי. לא מגיע לי טיפת יחס בכלל בטח שלא חיבוק שכחתי שאני מצורעת באמת לורן.
הי לורן זה כל כך קשה ומייסר, ממש קורע.. מאמינה לך ומבינה. הנזקקות הזו קשה מנשוא, הקבלה של קשר לא סימטרי שמטרתו לעזור לך להבין את הנפש במסע לא פשוט. יש חסך גדול, תהומי ויש משהו שרוצה לצעוק זה לא פייר, מגיע לי מעבר. איתך שירה
היי לורן למה כזן הלקאה עצמית בטח שאת שווה המון..וטוב שאת בטיפול כי רק יעזור עם הזמן.. ודעי לך שאצל כולן עוברות המחשבות האלה של המטפלת לא אוהבת / רוצה וכו' וברור שמאמינה לך זה תהליך לא פשוט שדורש ממך המון ואת בתוך התליך הזה עוברת לא פעם ברגשות מקיצוניות אחת לאחרת כמו כולנו זה טבעי ונורמלי אל תקחי ללב. חיבוק גדול עד אלייך אם לא מפריע לך 《.......❤.......》 חטולית
היי רק לשתף שההודעות שלך ממש מזכירות לי את עצמי... עברו כבר 8 שנים בערך מאז שהייתי אצל המטפלת והרגשתי בדיוק מה שאת אומרת... ואני ממש מבינה ומזדהה איתך... לפעמים עדיין שולחת חיבוק
על החיבוק וההבנה.. הייתי צריכה את זה. וחנה - נתקלתי כמה פעמים בהודעות ישנות שהיית כותבת אם זה בסדר לומר.. וממש הזדהתי איתך , כל כך עוררת בי את הרגשות ועזרת לי להתחבר אליהם דרך הכתיבה שלך. אז אני אפילו קצת סוג של מעריצה אותך אני לא יודעת להסביר בדיוק למה :) תודה !
את יודעת, לורן, הודעות רבות דומות למילים שהשארת נרשמו כאן. ואני חושבת לעצמי כמה משונה אצלי. פחות מצליחה, שנים, פחות מצליחה לראות שהמטפל שלי הכי מדהים בעולם, או שאני מרגישה איזו קרבה עצומה אליו, או רוצה אותו כל הזמן. הגם שכל זה יכול להיות נכון, אך סמוי כל כך, אפילו מפניי. ונדמה לי שכבר הזכרתי פעמים רבות את משאלות ההתמזגות, הבלעדיות. ואם אקח את תגובת אודי למטה בהקשר קצת אחר - מי ה%$#%$ שאמרו לכן שאתן |תכונה שלילית ס"ה שהיא| מי צרב בך את הרגשות ופחות קיבל אותך כמו שאת? במקרה שלי - אולי יש חשיבה על סיום טיפול, שינוי, כדי שאולי כן ארגיש את כל אלה. במקרה שלך - את רק בתחילת הדרך, אז כפי שאמרתי - להמשיך. כי כנראה הגעתן לנקודה חשובה שיש עליה עבודה. סוריקטה
הי לורן מבינה לליבך מאוד! בזכות המלצה של אודי, קניתי את הספר מתנת התרפיה אבל הוא גם הכניס לי רעיונות לראש.. כמו למשל שאני רוצה שהמטפלת תבוא לבקר אותי בבית.. אולי יעזור לך לקרוא אבל מנגד הוא קצת מכניס לעומק יותר, לפחות אצלי
הי לורן, את חווה את הפער בין ההזדקקות הטוטלית לבין הסירוב לקבל את מגבלות המציאות לבין ההבנה הבוגרת (והעצובה) שתמיד יהיה משהו חלקי וחסר. זה קורה בטיפול. אין מה לחשוש. יש להביא את זה בפתיחות ולדבר על כך. אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
