משתפת...

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

25/11/2020 | 12:08 | מאת: -חנה

את כ"כ טובה אליי ומותאמת בשבילי. כבר כשדיברנו בטלפון לפני כחודשיים כשביקשתי לחזור, הרגשתי שאת מבינה אותי והשיחה הייתה לי נכונה וטובה. מאד. אני מרגישה שאת מחוברת אליי. כולך. ממש. מרגישה שמקשיבה ונמצאת איתי, בתוכי. מרגישה שרוצה את המקום הזה איתך יותר בחיים שלי ולא רק כשעה בשבוע... (סליחה, 50 דק 😊) בפגישה אתמול עלו דברים לא פשוטים אבל עצם הנוכחות שלך וההבנה שלך אותי, מרגישה שנותן לי כוח ותקווה ובטחון ולעתים אפילו אומץ (שאותו את מרבה להזכיר, ונעים לי לשמוע אותו ממך) פגישה שלימה אני מצליחה לדבר, ממש לדבר עם מילים, בקול ואפילו להביט אלייך (ומי היה מאמין שאי פעם אצליח...), מצליחה לשתף באמת במה שמרגישה ובמה שחושבת ובמה שכואב ובמה שמפחיד, ואת פה איתי, עם הכאב והעצב שנוכח כאן, מביטה אליי (לעתים עם חיוך שגורם גם לי לחייך אלייך בחזרה), כואבת איתי ופשוט איתי בלב שלי, עמוק. וזה ככ הרבה בשבילי. תחושות שלא מוכרות לי אך מרגישות לי כ-טובות וקרובות ונעימות בגוף וגם בלב. ומקווה בשבילי שהמקום שלי איתך פה, בחדר, ואיתי בתוך הלב שלי ושלך ימשיך להיות. מרגישה כבר כמה שבועות ואחרי הפגישה של אתמול אפילו יותר, שרוצה לומר לך ולי את המילים והתחושות שנמצאות אצלי. תודה על המקום שלך בחיים שלי ועל התקווה והאמון שאת נותנת בי. מעריכה ואוהבת מאד. מאד. (והדמעות הרבות שיורדות אצלי עכשיו...)

לקריאה נוספת והעמקה
25/11/2020 | 17:35 | מאת: -חנה

נשלח בלי הקדמה אבל נכתב למטפלת שלי

25/11/2020 | 18:12 | מאת: חטוליתוש

ממש ריגשת אותי כמה נפלא וואוווו את מבינה כמה חשוב לדבר ולהגיד וואוו חטולית

25/11/2020 | 18:37 | מאת: לורן.

היי חנה, אני קוראת אותך ובו זמנית מרגישה את דפיקות הלב שלי הולכות ומתחזקות, והדמעות עולות .. זה עורר בי המון רגשות והזדהות.. מודה לך ששיתפת. ושמחה בשבילך מאוד שאת מרגישה איתה כך! מרגש לשמוע. לורן.

25/11/2020 | 18:49 | מאת: אביב 22

וואוו כמה גדלת צמחת כל כך יפה לך אני מאמינה שיהיו גם רגעי משבר כי ככה זה בקשר ....אבל העץ הזה שנטעת פה באומץ כן יש בך המון אומץ ....העץ הזה תמיד תוכלי לחזור אליו ולזכור שיש גם רגעים טובים בטיפול ...זה נותן כוחות ומאזן ריגשת ממש אביב

25/11/2020 | 19:18 | מאת: סוריקטה

הי חנה, כתבת - 'תחושות שלא מוכרות לי'; והייתי אומרת. כן מוכרות, אך נשכחות או מוסתרות כל כך. אלמלא היו קיימות, לא הייתן מוצאות אותן ביחד עכשיו. כך אאמין. היה בסיס כלשהו אי שם. מעניין שלא הצלחתי להרגיש משהו דומה לתחושה שאת מתארת. כלומר, לדעת מכך, אבל גם זה בסדר. אולי אוטיסטים ורמת אוקסיטוצין נמוכה או ווטאבר. אינטימי מאד כתבת. בהצלחה לכן, לילה טוב, סוריקטה

26/11/2020 | 16:50 | מאת: -חנה

תודה לכולן אני בלי מחשב בסופש ומהטלפון לא ככ יכולה להגיב פה וגם להודעות שלכן שקראתי... ריגשתן אותי...

26/11/2020 | 17:33 | מאת: מכל

חנה יקירתי.. כמה עזה האהבה..כמו אמא. אומר לך שאצלי היה בוללללל ככה. ועוד אומר שהתמתן. כלומר עדיין כמובן שיש קשר טוב ואני אוהבת אותה ותמיד אוהב. אבל הקשר שונה היום...כנראה שצריך לחוות כדי להבין ולהרגיש את הקשר המיוחד הזה.

הי חנה, מרגש לקרוא. אודי

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית