מעלה שוב את מה שכתבתי והפעם עם הסבר

תודה אביב ואודי על תגובתכם.. *אבל* מסתבר שלא הייתי מובנת): הכוונה שלי בהודעה היתה לבחור שדיברתי איתו, (לא למטפלת....) מרגישה קצת טיפשה שלא הייתי ברורה והתלבטתי אם להשאיר את זה ככה ולא להגיד כלום, אבל החלטתי שאני כן רוצה לומר. כואב לי... 02/12/2020 | 09:41 | מאת: -חנה עצוב. כואב. ניסיתי להכיר, ניסיתי לדבר ולהיפתח ובבום נעצר. בלי שמבינה, אחרי שחשפתי יותר מדי את עצמי. יותר מדי. בסהכ שיחת טלפון אחת שהיתה לי נעימה, שהרגשתי שמצליחה להיות באמת אני. ובהודעה אחת הכל נעלם. כאילו לא היה כלום. לבד. מרגישה מאוד לבד. וכואב. מדי. ושואלת למה? למה לנסות? האם כדאי? האם הנסיון "שווה" את הכאב, האכזבה, הייאוש? עצוב וכואב לי. לבד

חנה יקרה, אחרי הכל מדובר בקשר, והבילבול ברור אם כך... תחושת הדחייה והבדידות באמת קשה. וגם כאן מניחה שזה עניין של תרגול ומיומנות, כמה לחשוף ואיך לחשוף, איך להגיע לשלב הבא (נשמע קצת כמו משחק), ויחד עם זאת יש גם צד שני ולפעמים זה ודאי לא קשור למה אמרת או איך אמרת. אל תוותרי...בטוחה שבסוף גם יגיע האחד. שלך שירה

בודאות כתבתי לך אתמול בבוקר לא יודעת אם לא עלה או שלאודי היקר שלנו פשוט לא היה זמן לעלות הודעות. אז כותבת לך שוב שאת אמיצה בעיני שהסברת אמיצה בעיני שניסית להקרב שנתת צאנס זה נפלא וקחי את זה כניסיון אל תיבהלי אל תיברחי בן הזוג הנכון יגיע זה כמו טיפול זה תהליך .....כל זמן שיש תקווה ורצון דברים יכולים להתקיים אתך בלב אביב

הי חנה, תגובה טיפה'לה מאוחרת שלי - מצטרפת לאביב באמירה שאת אמיצה מאד. אוסיף ואומר - תארי לעצמך - אילו בניסיון אחד הכל היה מצליח - לא היית חשדניסטית? לא היית נבהלת אילו מייד הייתה הצלחה כל כך ברורה? ומודדים הצלחה, מן הסתם, לאורך זמן, וגם אז היא חלקית. קורים דברים פחות צפויים לפעמים. הדברים האלה שלפעמים יכולים לתת לנו להבין מה היה לנו. כאמור, הבנות האחרות מבינות בנושא הספציפי הזה יותר ממני, אניח. ימים נעימים לנו, סוריקטה

תודה אביב ששלחת שוב למרות שלא התקבל... ותודה על דברייך

הי סוריקטה יקרה תודה על תגובתך... --לב וחיבוק--