עשיתי טעות...........

אתמול היה לי יום קשה, זה היה יום של פגישה, ולאחר שיצאתי ממנה התחלתי להרגיש לא טוב, הייתי צריכה אותה שוב בגדול ובהתחלה כן יכולתי להתאפק, פשוט קרו כמה דברים בין לבין ש״פיצצו״ את הסבלנות שלי, וכתבתי לה הודעה בנוסח שאני מאוד מתביישת עכשיו שעשיתי את זה. כתבתי לה - שבבקשה תדבר איתי ושאני אשלם לה על זה, שכאן הטעות שלי, זאת אומרת ברור שאני אשלם אם השיחה היא ארוכה .. אבל זה היה ממש לא יפה שכתבתי את זה , כאילו רק אם אני אשלם היא תתייחס? זה מוציא אותה לא יפה וזאת לא הייתה הכוונה שלי בכלל בכלל לא הכי רחוק מזה, היא הייתה מתקשרת אפילו אם לא הייתי כותבת את המשפט הזה , ואני אוכלת את הלב שלי על זה עכשיו. כי היא הכי מדהימה בעולם. עוד משהו שאני ממש שונאת את עצמי עליו, שכל זה היה שנכנסה שבת. אני באמת משתדלת בכלל לא לשלוח הודעות בטח ובטח שלא בשבתות וחגים. אבל פתאום הכל התפוצץ לי בפנים, גם המחשבה על הגבול הזה שאני לא יכולה להתקשר בשבת , למה? מבחינה מקצועית אני מאוד מבינה את זה שלא תטעו, אבל למה המרחק הזה? זה מענה אותי למה אני צריכה להגיע לרמה שלא בא לי כלום חוץ משהיא תדבר איתי וכל פעם שיש רגע שאני יודעת שהשיחה עומדת להיגמר אני בוכה עוד פעם . לא רוצה שיגמר . אני שונאת את עצמי ברמה שלא שנאתי בחיים. אני לא רוצה לצאת מהמיטה ולא רוצה להראות את הפנים שלי יותר בפנייה. אם יכולתי למחוק את כל מה שעשיתי, הייתי עושה את זה בלי לחשוב פעמיים. אני נשבעת שאני לא שולחת לה יותר הודעות בחיים שלי. זהו עונש. אם ככה זה גורם לי להרגיש, עדיף שאסבול בשקט. אני שונאת את עצמי. בחיים לא הגעתי לרמה שאני משפילה את עצמי ככה. גם נראה לי שעיצבנתי אותי שכל רגע ביקשתי סליחה על זה שאני מדברת איתה ביום שישי בערב. זה מעצבן שמישהו כל שניה מתנצל בשביל שיגידו לו שהכל בסדר ושהוא לא צריך להתנצל . אם הייתי במקומה הייתי מעיפה אותי . אני לא ראויה ליחס ביי.

לורן יקרה אני רוצה להגיד לך שאת בסדר קודם כל.. ההזדקקות הזאתי לא אשמתך... זה מרגיש כמו חיים ומוות ואם לא תקבלי מענה מיידית זה מרגיש בלתי נסבל.. אני יודעת... שנים על גבי שנים הייתי יוצאת מפגישות במצוקות ומייד הייתי צריכה את המטפלת.. כל מה שאת מתארת ועוד יותר... הייתי דופקת את הראש בקיר... לוקחת כדורי הרגעה ושום דבר לא עזר.. שום דבר... אפילו לשמוע את קול של המטפלת בטלפון היה בקושי עוזר... זה נמשך שנים אצלי... אבל לא וותרתי על טיפול... כן התביישתי מאוד מההזדקקות .. עכשיו כבר יותר טוב... גם אצלך יהיה יותר טוב... אולי יקל עליך אם תתייחסי לעצמך בחמלה ובלי שיפוטיות... מאחלת לך ימים רגועים יותר ינשופים

היי קראתי אותך בנשימה אחת..תמיד יותר קל לי לקרא מאשר לכתוב..למה עונש? למה לא מגיע לך יחס? לורן..שבת זה יום המנוחה של כולם בלי טלפונים ובלי עינייני עבודה זו זכותה....!! לורן מותק את רגישה מאוד אין ספק ומבינה לגמרי את הצורך שלך ביחס אישי מעבר לטיפול.אך המטפלת שלך אומרת לך שלה זה לא מתאים אם הבנתי נכון ... לא נראה לי שהיא תזקוף משהו לרעתך הרי היא הכי מבינה בעולם אז קחי אוויר ותרגעי כי לא חושבת שהכל כזה גרוע חטולית

היי לורן, המקום הזה מוכר לי..ההזדקקות התמידית. ואפילו בשניה שסיימת םגישה. הייתי שם. גם אני ביקשתי יותר..בקשתי שיחה ואמרתי שאשלם לה עליה, היא כמובן שלא הסכימה. ולגבי זמנים היא אמרה שהיא יודעת לשמור על עצמה ומתי לא לענות לי. והיא הציבה גבולות. מאמינה שגם אצלך היא יודעת לענות על בקשותייך או לא לענות בשעות לא רצויות או זמנים לא רצויים. אין שום צורך בהלקאה עצמית. את זקוקה לה והיא תציב את הגבול שיתאים עבורה. לא קרה כלום אלא אם כן ממש תטרידי אותה. אני מאמינה שהיא תגיד. וזה עובר. הכל עובר בחיים. בהצלחה.

מודה לך על התגובה , מעריכה מאוד ! אולי לא ניסחתי את עצמי נכון בתוך כל סערת הרגשות שהייתי בה, אז אסביר שוב המטפלת שלי לא אמרה לי שזה לא מתאים להפך, היא רק אמרה כמה שזה בסדר , ואם לא היה מתאים היא הייתה אומרת . זה פשוט משהו בי, שמרגיש לי שאני מפריעה, מעיקה, לא מצליחה לקבל את זה שיש מישהו שמוכן לעזור לי... שבת זה אכן יום מנוחה , לכן עוד יותר הרגשתי מזעזע עם מה שעשיתי. אבל פתאום קישרתי את זה לגבולות, והתחלתי לקנא ולכעוס , ((למרות שהיא כן איפשרה לי לדבר )) קינאתי בזה שיש אנשים שקרובים אליה ויש להם אותה כל הזמן ואני רק עניין בעבודה. אבל זאת המציאות ואני אצטרך ללמוד לקבל אותה

אתן מדהימות, מאוד הרגעתן אותי . אני פתאום מבינה שהייתי צריכה סך-הכל מישהו מבחוץ שיאמר לי שזה בסדר ושאני לא כזאת נוראית. . זה באמת עזר לי. לורן.