סיום טיפול.....

גם בגלל שירה וגם כי מחר זה היום שלעד ישאר כיום ארור שבו נאמרו לי המילים "אנחנו סיימנו טיפול" ולא , לא זה שסיימנו את הטיפול נחרט כקשה המילים האלה שנאמרו ללא טיפת אמפתיה נאמרו מתוך מצוקה וחוסר אונים של מטפלת שלא ידעה איך להגיד איך להמשיך איך לעזור .. בהמשך , היא אמרה שזה בגללה שהיא לא יכולה להמשיך ...שמגיע לי מטפלת שתדע איך לעזור שיש מטפלים שעובדים ושומרים מרחק והם יוכלו להכיל את החלקים שהיא קראה להם קשים ואני אומרת פגועים. ועוד הוסיפה שהראה איך אני הורסת טיפולים ושאלמד מזה לעתיד ...עצוב , אני לא הרסתי טיפול אני נלחמתי עד הרגע האחרון , אני מטופלת מאוד מתמסרת מאוד באה לעבוד ... התעקשתי על סיום טיפול התעקשתי אז לאחוז בטוב דחקתי את הכעס את האכזבה את תחושת הנטישה . הייתי בטוחה שאני אשמה , שאני באה לא נכון אם רק הייתי מטופלת טובה יותר ,ואני מטופלת מורכבת קשה הכי קשה שיש לה בקליניקה כי בטוח כולם בסדר. חיפשתי מטפלת אחרת , היו מטפלים שאמרו לי עם did אנחנו לא עובדים בקליניקה שלנו , בציבורי כן ....יצאתי עוד יותר בתחושה שיש לי קרניים על הראש שאני מפלצת שאני קשה פוגעת תוקפנית ועוד ועוד ועוד ... פניתי לאישה מדהימה שאמרה לי ועומדת במילותייה עד היום "בשבילי did זה שליחות" .....ומאז אני שם ולא היא לא עובדת מרחוק היא מחבקת ועוטפת וחמה רק שאני יותר משנה לא נתתי לה להתקרב ...ועד היום הקטנים שואלים אותה "את לא תגידי לנו ללכת ....' אז עצוב לי באמת ואני זוכרת גם את הטוב ההכלה התמיכה הנתינה האין סופית ועדין למילים יש כוח .... אז המילים האלה שכולנו פוחדות מהם כי הם נותנות תחושת נטישה נשארות חקוקות בכאב ובתחושת נטישה כי אנחנו באות מהתופת ....הלוואי ויאמרו ברוך בהבנה כמה קשה ויחד עם זאת היא נתנה לי מתנה , להבין מה הצרכים שלי לא לוותר עליהם לא לוותר על עצמי לאף אחד . ובעיקר היא שיחררה אותי מטיפול שממש כבר לא עבד ... לקח לי הרבה זמן בטיפול מעל שנה שהצלחתי לעבד את הפרידה הזו להרשות לעצמי להשתחרר מרגשות האשם להבין שחלקיי הפגועים צריכים הכלה חיבוק אמפתיה ואהבה ואם הם לא מקבלים זאת כנראה שזה לא המקום שאנחנו צריכים להיות בו ....מגיע לנו לכל המכלול שאני טוב .. וזה לא שאני והמטפלת היום לא נופלות לכשלים אמפתים ולהעברות ....אנחנו יודעות לדבר על זה היא יודעת לקחת על זה אחריות ....ולעזור לי למצוא את הנתיב הנכון יחד . מאז אני מבינה שלא תמיד המטופל אשם ולא בכל בור זאת ההתנהגות של המטופל לעיתים די קרובות זה המקומות של המטפל .... והכי חשוב , למדתי להביט לדעת מה נכון לי להגיד מה שלא טוב ונעים לי לקחת אחריות בטיפול אבל ובעיקר לקחת אחריות על כל המכלול שאני ....כי אני לא קשה ולא מפלצת ואין לי קרניים !!!!! אני בסדר כמו שאני ....ולפעמים זה פשוט לא מצליח ולפעמים צריך להפרד .....והכי לא מתים מזה רק צומחים ...

הי אביב יקירתי, המילים הנוראות שנחרטו בך, בנוסף לכל, גם נשמעות לי בדמיון במבטא נוקשה של תרבות נוקשה. מכירה, לצערי, את מה שאת מספרת אודותיו, בדרכי, מן הסתם, מכירה בכאב רב. ורק אוכל לומר שמדובר באחת החוויות הרגשיות המכאיבות שבהן עבורנו בפרט. מנסה להקשיב לך, לדרכי הניסוח שלך ששונות משלי ומנסה להתחיל להבין. איכשהו נראה לי שדיבור על הקטנים (או שם כלשהו שאבחר) יכול להיות מתקדם עבורי. לעתים אני לא מסכימה, או בוחרת לדייק לי ניסוח משלי, מנסה לחשוב, אולי אני מתבלבלת או טועה. טוב שאת משמיעה את קולך, ומאד, וגם מתעקשת עליו. להתראות, סוריקטה

אודי תודה על ההתייחסות בהחלט כולנו בני אדם שנעזרים זה בזה בסופו של יום ולכולנו טעויות וכשלים ולכולנו זה לא פשוט .... השאלה מה לומדים מזה ....ואני למדתי , שיש חיים אחרי םרידה , שיש מקום מאוד חשוב לצרכים שלי בתוך הטיפול , שלא תמיד אני אשמה ...למדתי שאני לא פחות יודעת מהמטפל ושבעצם אני יודעת הכי נכון על עצמי אני רק צריכה להקשיב ולא לבטל את עצמי ....