כלומלינס........................................

הי אודי, כלומלינס. זה מה שאני מרגישה. אין בי תשוקה לכלום או אהבה ואני לא מצליחה לעשות שום דבר. בראש אני מתכננת לעשות דברים פשוטים כמו לסדר ארון או יצירתיים כמו לנגן אבל זה לא ממש קורה. אני עושה את החובות שלי,דאגה לילדים, מטלות הבית, אוכל אוכל אוכל שעושה לי כל כך רע, אבל כל התוכניות אפילו לצאת מהבית לא מצליחות להתממש. אני שקטה מאוד כלפי חוץ אבל כל כך כעוסה מבפנים. הימים ארוכים משתרכים סימני הגיל והזמן דוהר מולי. אודי, למה אני לא באמת מצליחה לעצור את כל זה? למה אני לא מצליחה לעלות בחזרה על הגלגל הזה, להיות, ליהנות בתוך מה שיש ולא לפחד כל הזמן? או לכעוס. אני מרגישה אשמה ולא בסדר ולכן גם גם מסתגרת יותר. אני מבינה שאין לזה מקום במשפחה או בקשרים חברתיים ולכן נמנעת. זה לא מעניין אותם, זה מתמשך ומתמשך ומבחינתם אחרי כל כך הרבה זמן אני אמורה להיות בסדר. אז אני בסדר בחוץ וכל כך לא בפנים. שירה

הי שירה אהובה, חשבתי לי ככה, חשבתי, שאולי יש פנימה ה-מ-ו-ן ציפיות. ציפיות שנתקלות במציאות שמרגישה בוגדנית ושקרית. נושא, שבעיניי, יכול להיות הכבדה משמעותית מאד. מחשבות בוקר עבורך, שלך, סוריקטה

הי יקירתי, ניסיתי לשלוח הבוקר הודעה. מניחה שאחד הניסיונות לפחות כן הצליח. בכל אופן, כתבתי על ציפיות. חשבתי על נס. ובמילה שבחרת בכותרת זה כל כך רשום. לילה טוב, יפה, שלך, סוריקטה

שירה יקרה מאוד מזדהה עם הדיסיננס בין הבחוץ והבפנים... אחרי כל כך הרבה טראומה את לא אמורה להיות בסדר בכלל... שנים על גבי שנים של טיפול וריפוי צריך כדי לצמצם את הפער הזה בין הבחוץ והבפנים..אני גם שקטה אבל זועמים בפנים... איתך , ינשופים

יש מצבים שאינם סגורים בקצוות ואת אולי נמשכת לשם ? כן לא פשוט בכלל... גם לי יש זמנים כאלה ... במיוחד במיוחד בתקופה האחרונה ולא יוצאת מהם.. איתך..מאוד מבינה חטולית

תודה על ההבנה ינשוף יקרה, מרגישה שאת מבינה וחווה דברים מאוד דומים. כמה קשה שלך שירה

סוריקטה אהובה עם משחקי המילים, נראה שלא קרה לי הנס וכן ודאי שהיו ציפיות שמישהו יציל, ועוד יש, ועוד איך, וכעס - תועפות! שלך שירה