התמודדות עם אי וודאות
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום, אימי היקרה עברה אירוע מוחי לפני כשנה וחצי, כתוצאה מכך נותרה משותקת בחצי מגופה בגפיים לכן היא נעזרת כיום במטפלת צמודה. היא מבקשת שאשאל רב מתי היא תסיים את חייה בעולם הזה, לא היה לי דבר לומר לה מלבד שאין אדם היכול לגלות לה על עתידה, אבל למחרת התקשרה שוב ושאלתי אותה מה היא הייתה רוצה לשמוע, היא אמרה לי שהיא הייתה רוצה לחיות לפחות עד גיל 70 כי הניחה שהיא בת 62, היא נושקת ל70 אך אינה זוכרת. הייתי רוצה למצוא לה תשובה שתעשה לה טוב בלב, אבל אני מתקשה לדעת מה נכון במקרה כזה, העובדה שהיא מניחה שהיא בת 62 אולי מעידה על זה שהיא הייתה רוצה לחיות לפחות עוד עשור קדימה. לכן אני שואלת איך להתמודד עם השאלה שלה, האם להגיד לה שהיא תחייה עוד שנים רבות ועוד תחתן ילדים ונכדים? או להגיד לה שיהיה בסדר ואין צורך להתעסק בזה?
היי שוהם עצוב מאוד מצבה של אימך .... נראה לי שאם זה יתן לה תקווה אולי כדאי להביא לה הביתה מישהו מיקצועי אפילו מקופת חולים שיסיח את דעתה מנושא הגיל ממנו היא חוששת להם יש כלים מתאימים אייך להרגיע במצבים כאלה אולי עובדת סיעודית.. אמרת שיש לה מטפלת אז מהמשרד כוח אדם בו היא מטופלת גם יכולים לעזור בהצלחה חטולית
שלום שוהם, קשה ההתמודדות עם תוצאות ארוע מוחי כמו שאת מתארת. הייתי מציע ראשית להבחין האם שאלת אמך מגיעה ממקום של תקווה (רוצה לחיות ולהלחם) או ממקום מיואש (רוצה כבר למות). לתחושתי - האפשרות הראשונה היא הנכונה (אם כי גם דיכאון אפשרי כאן). כדאי להתייעץ עם פסיכולוג רפואי, קליני או שיקומי בעל ניסיון בתחום הנוירולוגי. אודי