אודי וכולם...לא קראתי אתכם לאחרונה- מצטערת...

קודם כל לא קראתי אתכם. ומצטערת אני פשוט פחות כאן..ולא אקרא אחורה הרבה.. אבל לומר שחוזרת ובטח עוד אחזור מידיי פעם... אני מוצאת את עצמי ככה בלי טיפול ויש לי כוחות להתמודד עם דברים. כמובן שאני כל כך אחרת מהזמנים שלפני הטיפול ואחרי.... עכשיו אני יודעת שאני כבר לא אעדכן לפחות לא בזמן הקרוב. שאתמודד. שהמחשבות ישארו אצלי, ביני לביני... אבל מתגעגעת.. למפגש השבועי..לספר מה עובר. נפרדנו והשארנו הרי פתח ואז באתי מידיי פעם. וזהו. הסגר הנוכחי אחר.. קצת קשה יותר. לצור קשר מרחוק עם ילדי גן. ..כאילו אני במקצוע אחר : הכנת מצגות והצגות לגיל הרך 😅 משהו כזה... והמתחים בעבודה נשארו כמובן גם במרחוק. לא משנה..... מה אני רוצה לכתוב??? שאני "המבוגר האחראי" גם בבית..הילדים האישיים צריכים עזרה בעבודות שמעמיסים בלי סוף...מי שישמע חייבים להעמיס.. מחשבים תפוסים. אחד בתוך השני בבית די קטן.. קשה. חסר לי מקום ל....התיילד. כן,קצת לחזור למגיע גם לי!!!! גם אני רוצה פינה משלי!! לשבת בשקט ולהתכסות קצת בשמיכה להשאר בפיג'מה כמו שכלם מתארים את הסגר..לא כך אצלי. בישולים, זומים ומצגות, שיחות אישיות, עזרה בלימודים ועבודות..והשתלמויות בזום.. ואוכל אוכל אוכל. המון במטבח. מכינה ואוכלת.. למה אני אוכלת מלא??? משמינה. ועסוקה יותר מהרגיל. ורוצה שקט!!!! פינה.. משלי. אז היא חסרה לי. הפינה שלי. הפינה שלי עם המטפלת נתנה לי שקט ורוגע לאסוף את המחשבות...או לתת דרור למחשבות לאסוציאציות החופשיות... חסר. והיום עצוב לי. ...זהו. תודה למי שקרא אם בכלל..

מיכלי בטח שקראתי אייך לא וכן המון לחץ הסגר הזה באמת שונה מקודם גם כל ההתנהלות שונה גם בגנים של הנכדים שלי יש המון בלאגן ..מבינה אותך זו תקופה מאוד משוגעת אצל כולם ואוכל...כולם באותה קלחת ..מה אומר לך צריך סבלנות לעבור גם את הגל הזה חטולית

את יודעת, מיכל יקרה, יש משהו שבעיניי מסתמן בתקופת הקורונה והוא, שאנשים שעל פי רוב שם בשביל כולם, מבקשים עוד יותר לקחת פאוזה בשביל עצמם. השמיכה והפיג'מה - סמלי המנוחה, אולי. לאו דווקא זה מה שאני רואה אצל 'כולם'. כן רואה באופן כללי הרבה התעסקות באוכל. כן רואה תחושות חנק וכליאה, עומס, ירידה במורל. אולי סוג של חופש טוב 'לא-לקרוא-פה'. דעתי הייתה ונותרה שמי שצמח - כבר פחות כאן. הנה - קראתי את מה שרשמת. אף אם הבנתי באופן חלקי - אשלח כמה מילים לך. שבוע טוב ומבורך, סוריקטה

חטולית וסוריקטה יקרות, קודם כל לא יודעת למה חשבתי שתדלגו הלאה ולא תקראו🤷‍♂️ אז תודה שקראתן והתייחסתן. כן חטולית כ"כ הקשר הרחוק עם ילדי הגן ובמיוחד שחושבים שאנחנו לא עובדות...עובדות הרבה יותר קשה, מאוד יצירתיות ויוצרות קשר יום יומי ויודעות מה? מאוד בשביל ההורים. מקשיבים להם שעות יותר מאשר לילדים....די החזקת ההורים בתקופה הזאת...המון הכלה. וסוריקטה- יכול להיות שיש צדק בדברייך שכשאתה נותן המון מעצמך לפחות אצלי אני שוכחת קצת אותי..את צרכי...לא מבינה למה אחד צריך לבוא על חשבון השני🤷‍♂️ הרמת ידיים כזה..של למה? ומה? וילדה שואלת שמחפשת פינה לנוח.... אני קמה, מתלבשת, עובדת המון בבית. מנקה שירותים, מטבח המון. אוכלת, מבשלת המון..עוזרת בלימודים יוצרת קשר אישי עם ילדים והורים מהגן...המוןןן... טוב שעוד שבוע נגמר. ועוד מעט אעשה חיסון שני..אולי ארגיש חסינה?? הלוואי שהייתה לי פינה..זה כל מה שאני מבקשת לעצמי..אין אצלנו בבית פינה שקטה. כי החדרים הם לא לכל ילד חדר הם יחד..ואז יש ילד בסלון, בעל שעובד בחדר שינה..המקום הפנוי היחיד זה המטבח וגם הוא מחובר לסלון.... פינה לו הייתה לי, לאוורר רגשות, לפעמים היא חסרה בי, הפינה השקטה, מדיטציה שפעם עשיתי בשלווה, נעלמה...והמקום של הטיפול שיכולתי לנשום 50 דקות תמימות...נמוגות .. נעלמות... תודה שקראתם..מרגישה קצת נעלמת באוויר....ועם זה נחנקת.. .

מיכל יקרה, הצורך שלך הכי טבעי ומובן.. נכון שקשה להיות נזקקת אבל להשלים את כל החוסרים צריך גם חיים שלמים. מקווה שתאפשרי לעצמך את הפינה שאת כל כך זקוקה לה. בעצם, למה לא? שלך שירה

תודה שירה... מנסה למצוא קצת שקט בתוך הרעש...למה לא? כי פיזית אי אפשר..