אודי תגיד לי שאני לא טועה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
בתגובה שלי למיכל משתדלת לראות גם דברים מחוץ למקרה הקשה שהתפרסם אמש במלוא החרפה של המטפל ההוא .. קצת מפחדת אבל לא רוצה.לתת לפחדים האלה מקום עוד ברגע שהתחלתי משהו חדש.. כל הזמן המילים שלך מול העינים שלי כמו לוח לתת הזדמנות להכיר ולתת אמון אמש לא ישנתי כל הלילה רק ממחשבות שאם..ואולי..וחס וחלילה...אבל אין לי בכלל מה לדאוג נכון אני לא.פרגית בת 21 ..כבר מזמן עברתי את הגיל שמישהו ישים לב אלי ולמראה החיצוני המרושל שלי..(הכי כייף להיות מרושלת ) לא מטופחת..אני כבר סבתא ל6 נכדים אז מה אכפת לי אייך אני ניראת ? הנה שגם אני שפכתי מעט מהפחדים שלי אבל לא נורא נכון ? תודה לכל מי שרוצה להגיב חטולית
הי יפה שלי, מעניין גם אני חושבת לעצמי במובן זה שמזל שכבר זקנתי ואני לא בדיוק מטופחת או מגונדרת. חשבתי שזה מגן עליי. גם לא הייתי ילדה יפה ובטח שלא סקסית. מגה חנונית. זה לא ממש הציל בעבר, אדרבא, כנראה שההתנהלות שלי הייתה כשל קורבן מועד. לא אז, וגם לא לפני שנה כשאיזה מוביל סוטה ניסה להטריד בתנועות מגונות. איכס. אתמול יצא שהלכתי ברחוב עם רדת החשיכה באזורים לא בטוחים ופחדתי רצח. אבל בקטע של המטפל - ההסתברות שהוא ממש בסדר הרבה הרבה הרבה יותר גבוהה מהאפשרות בחדשות. שלך, סוריקטה
את מדהימה! את חזקה! ונהדרת! ברור שאת לא טועה...יש מטפלים מעולים והעניין של האמון זאת בעיה שלי והרגשה שלי....בהגיון ברור לי שאפשר לבטוח. ברגש לא מצליחה... סומכת עלייך!!! וברור שתסמכי עליו אחרת מה?? סליחה שערערתי אותך....בהצלחה.
הי חטולית, עצוב לי שדברים כאלו קורים. זה נורא. וזה - אני מקווה - לא מונע את היכולת לתת אמון, להיעזר ולמצוא שיש גם הרבה טוב באנשים (ויש גם רע). אודי