אודי. כולם!! חטולית היי. וסוריקטה יקרה וואו..............
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
וואו סוריקטה! שאפו ענק על תיקון שכזה!! רגשת אותי שזה נתן לך חומר למחשבה. כן! זה שונה, הפרידה הזו שונה מכל מה שהכרת! היא אחרת כמו שכל הטיפול כזה..אחר. חוויה מתקנת קראתי לזה כל הזמן בטיפול.. תהליך..השתמשת במילה ;) חטולית יקרה, כן אני במקום אחר.... זה מוזר כי בעולם ה"אמיתי" ולא הטיפולי זה בכלל לא השג, פשוט הרגשה פנימית. שלי. שאין לה כ"כ שותפים..וקצת "ביג דיל" אז טוב לך עם עצמך... אני חושבת שקצת פחות מלחיץ אותי מה אחרים חושבים ויותר מחשיבה את מה שאני חושבת. ויותר מזה אומר שגם לא הייתי בטוחה שבדברים מסויימים יש לי דעה..החשבתי יותר דעות של אחרים... כבר לא כך היום. הטיפול נתן לי המוןןן...ולדעתי ילווה אותי כל החיים, המשפטים שלה, הכיווני חשיבה. כן. זה השג, השג פנימי כזה. שלא מקבלים עליו "תואר" או חשיבות מסויימת. ושוב תראו, זה לא דוקטורט , זה לא תעודת מצטיינת טיפול ;) זה השג שחשוב לי!!! ויודעים מה חשוב בחיים??? לא ההשגים האלה של לימודים והצלחה חיצונית. אלא ההצלחה הפנימית שלכן!!!! מהו השג בעבורכן? תוכלו אביב וסוריקטה לענות על כך? ושאר המשתתפים פה? מהו השג אמיתי עבורכם? שיתן לכן להרגיש "שוות"! להרגיש משמעות? להרגיש חיים???? האם יש לכן כזה השג??? בטוח יש!!! במה אתן גאות בעצמכן? חייב להיות משהו אפילו קטן... אשמח לשמוע. 🤗❤
הי מיכל, ובכן, תלוי על מה אני נשענת. או, למה התחברתי (אגב תגובתו של אודי לינשופית). אם על מה שחלש - אין גישה לראיית ההישגים. בכלל. אם על מה שנבנה ואיתן - זה שונה. אולי מאוחר יותר אספיק לפרט. תודה, בינתיים, סוריקטה
טוב שאת מביאה את עצמך בכל הגוונים אל תתנצלי קחי את המקום שלך כמו שאת ברגעים טובים ברגעים קשים .וברור שמקומות מחזקים כמו שהבאת מזכירים את מה שלרגע שוכחים . ברור שאפשר פרידה אכותית לפעמים כמו אצלי עם המטפלת הקודמת הפרידה משאירה גם כאב אבל היא השאירה המון טוב ויחד והתפתחות ....זכרונות טובים שמלווים אותי עד היום. לגבי השגים וריק אני לא במקום שלא מעריך את עצמי , אני במקום שלומד לקבל את המקומות שכתוצאה מהפגיעה לעולם לא יהיו לי , הנזקים הבריאותיים , כלכליים ועוד ... מבחינת טיפול זה דווקא מקום מתקדם של להסכים להיות בכאב ללא לפגוע בעצמי . להיות בכאב להיות באבל על מה שאין זה לא מנוגד למה שיש זה גם וגם ... כייף לקרוא אותך ,ובהחלט כמו שסוריקטה תמיד אומרת המתנה העיקרית בטיפול הוא הזמן שמתרוממים מהגל ששוטף. .
הצעה למבט דומה אך שונה. ....לי המבט הזה עוזר לא בהכרח יהיה נכון לך . כשאני לא רואה את ההשגים ואת הטוב אני במקום של פעם במקום קרבני ואז גם מתעורר בי החלק התקפני שלרוב מופנה כלפייי ....ואז אני במעגל של שנאה עצמית וכאב .... כשאני רואה גם את הטוב וגם את הקשה אני במקום שמרשה לעצמו לחיות לנשום ולא להתקרבן אז גם אני הרבה יותר נינוחה לעצמי ולעולם. בקיצור כמו שכתבת הכל שאלה של מבט ועל מי נשענים .. ד.א את בהחלט יודעת גם להשען על החזקים ...תנסי לעשות פגישת פרידה וגם לקבוע פגישת עדכון לעוד שנה ...מנסיון שלי זה נתן לי את הכוחות להשען על הטוב שהיה בטיפול ... אתך אביב
ואחזור ואומר, מיכל יקרה, שהודעתך מרגשת מאד. כמו שהיא. הישג 'בלי ניירות' הייתי קוראת לזה. מבחינת המטפל עכשיו אני בסדר, וקודם הכל לא היה בסדר. זה סוג של הישג... המון תודה, בינתיים. כן ירבו. שלך, סוריקטה
הי יפות שלי, מעניין ששאלת ההישגים היא משהו שהעליתי כאן בעבר ועכשיו איכשהו נתקעת. עדיין יש לי קושי לשמור אובייקט פנימי טוב, גם בהיות איתי, לא כל שכן אם הדמות לא נוכחת, ועוד יותר אם אינה קיימת כבר. טרם מצליחה, כרגע, להחזיק מילות פרידה מרככות נפחיות טבועות מאיש הטיפולים. טרם, כרגע – משמע עדיין תקווה שהתהליך יוכל להתרחש. איכשהו אני בתחושה שהן נשמרות בסוד מפניי. מעניין לבחון. יודעת לומר שההבנה שלי בגבולות – בין אני לזולת / פנים חוץ השתפרה. בעצם, כשהתחלתי הכל היה פרוץ ומעורבב. עכשיו יש כניסות לאזורים הבעייתיים, אבל חלקיות. לא כל הזמן. ובהמשך לעיל - עדיין נותר קושי עם פרידה ונפרדות שהוא נושא כבד מאד. מניחה שעדיין יש קושי עם פשרה וחלקיות. אך מניחה, שיש שיפור יחסי. מניחה שמשאלת הפיצוי הגרנדיוזי על חוסר ההגינות והעוול קיימת גם היא. מניחה שכל עוד איני חיה רק אותה - זה שיפור. יודעת, לרוב, גם להכיר מה הטריגרים. או, למשל, על אלה מסילות פחות כדאי לי לעלות, היות שהן מובילות לסחרחרה ומעיפות, או, משחזרות. יודעת יותר להכיר מתי אני נמצאת במצב חרדתי מסוגי הניתוק שבכלל לא ידעתי שהוא כזה קודם. למשל, חרדות שמתאפיינות גם בעיוותים בחושים. לרוב, יודעת להכיר מתי נגררתי למצב בו התפיסה מתעוותת. להכיר בספק, ולחשוד כשכמעט אינו נגיש. למשל, עכשיו, בתקופת הקורונה, ניתן לראות הרבה אנשים (כך אני חושבת) שאולי מתוך היעדר הקבלה של אי-ידיעה נוטים לדבוק בדיעה מאד החלטית. מידי, כנראה. אם כן, למדתי לומר – שלפעמים איני יודעת. כנראה, וכבר נדמה לי אמרתי, כנראה שיותר לא יודעים מאשר כן יודעים. לגבי מערכות הגוף – בתחילת הדרך היו כאלה שפעלו, או נכון יותר, לא בדיוק פעלו, ומדובר במערכות הכי בסיסיות, ועכשיו יש הקלה משמעותית בתחום. מאד מאד שמחה ואשמח לדוגמאות של נושאים שעובדים. נכון שאינדיבידואלית, אך לפעמים אפשר למצוא קווי דימיון. או, לחלופין, לראות את ההבדל ולמצוא את עצמך ודרכך. לצד הקנאה (envy) וההתנגדות האפשריות. אולי פחות מרגישה שווה או בעלת ערך או גאווה עצמית כרגע. ייתכן שגם זה יהיה נגיש לעתים. לעתים, כי מניחה שזו ידיעה שעשויה לעורר קונפליקטים ותחושת סכנה (אמא אמרה אחרת, אמא תתקוף. יאללה די כבר עם האמא הזותי). המוח פחות עובד לי היום בבוקר. סוריקטה
חושבת שאיכשהו כן התמזל מזלי בהיות מטופלת של אותו רופא נפש - היות שהתחלתי את דרכי אצלו, כשהוא עדיין היה מתמחה ובלי תארים נוספים שצבר בהמשך. נראה לי שאז הוא מאד השתדל, וגם מבחינה כלכלית הייתה לכך תרומה. מניחה שבזכות מטופליו ונסיונו איתם - גם הוא צמח. סוריקטה
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
