היום.....טריגר.

בתקופה האחרונה עלה הרבה נושא הכאב והחיבור אליו ......הבנתי שאני לא באמת נותנת לו מקום , בעיקר כי מול זכרונות שהם מודחקים מבחינתי קשה לי לכאוב כאילו זה שלי. אבל , מעולם גם לא כאבתי או נתתי מקום מעבר להזכיר שהיה כלאחר יד זה כל הפגיעות שהקטנתי ... שנתיים פגיעה מאחי יום יומית .. היום נתתי לזה קצת מקום .. למה מניחה את זה כאן ככה לא יודעת , רוצה למחוק שיעלם שלא ידעו ... המון בושה המון תחושת אשמה המון רצון להעלם ....וכל השנים אני זוכרת ושותקת לשמור על הקשר בריא נורמלי בשביל הילדים שלי , ובשביל עצמי כל כך הרבה ידיים כל כך הרבה פגיעות לאורך כל כך הרבה שנים מה זה אומר עלי וכן יודעת בהגיון שכלום אבל בתחושה כמו סללו לי דרך והכשירו אותי לתפקיד אחד שבמזל לגמרי סוריקטה לגמרי במזל אני לא שם עכשיו לפי הסטטיסטיקה הייתי אמורה להיות שם במקום הזה שאבא אמר שזה המקום שלי ....עייפתי כל כך עייפתי .. ובכל זאת כשיצאתי מהמטפלת הבטתי במראה ואמרתי לעצמי ולחלק של הנערה שלי שאני גאה בה וגאה בי וגאה בנו ....אז אני גאה זה נכון אבל על כך כואבת .

אביב יקרה כמה כאב. כמה כאב... באמת לא פשוט לתת לזה מקום. טוב שאת כותבת ומשתפת ונותנת לזה מקום כאן... איתך, ינשופים

את חזקה, וגם אני גאה בך. לורן.

הגיע הזמן שבאמת תהי גאה בעצמך ובדרך שעשית שאפו ענק אהובה..🗣👍👍👍 חטולית

הי אביב, כמה תעצומות להצליח, לרגעים (אך משמעותיים) לנצח את הקולות ההם שיעדו אותנו או למות או להיות זונות הומלסיות מסוממות אלכוהוליסטיות זרוקות מתגוללות ברפש. סליחה על השימוש הטריגרי. הם כן הצליחו בזה שאנחנו נשים מאד סובלות.ובדימיון אנחנו איכשהו עדיין במקומות כאלה, וטוב, כנראה, שיש פער בין המציאות למה שמתחולל בראש. בכל אופן, פחות הספקתי לקרוא, ועמכן הסליחה, עבודה קשה, מיעוט שינה. אבל עכשיו ראיתי למטה שהזכרת דיבור על ציפיות ומשכים. ובכן, ואני חשבתי לי לתומי שתוך שנה של טיפול / עשרות אלפי שקלים ספורים, אוכל להיות אדם מתפקד. עובד, לומד ואפילו מצליחה להקים דור המשך. את זה אומר היום, אז לא הייתה לי גישה אפילו למשאלה. ויתרתי על חלק מהמשאלות האלה ואפילו יש כוח שמנסה לקחת לאחור. המציאות לימדה ששביב השנייה של החיבור הראשון, שביב שנייה, קרה רק אחרי שנתיים. והיו צריכות לחלוף כמה שנים עד שבכלל הסכמתי לעבור לגור בתוך בית כמו כולם. עוד כמה שנים עד שהסכמתי שיהיו לי רהיטים ומכשירי חשמל. ועוד כמה עד שקמתי והתחלתי לתקשר עם אנשים. והזמן חלף, ואנחנו כבר בפוסטמנופאוזה. ובהקשר לפריבילגיה של עשירים - חלק מהכסף לטיפול שלי, שגם כך היה מוזל, וגם לתכולת הבית, הגיע מסוג של תרומות דווקא מאנשים שפחות מעריכים טיפולים נפשיים, וגם לא אוהבים אותי, וחטפתי. גם זה יצר שיבוש. יום נעים, סוריקטה

והציטוט יפיפה. תודה לך, אביב יקרה. אנשים זמניים לרגע - יכולים ליפול בעיתוי שמתאים ומקביל לקשרים עם אנשים זמניים-פחות, וגם יש יתרון והקלה באי הציפיה להמשך. נראה לי. גם כלבלבים נותנים משהו מרכך במובן זה שהציפיות מהם שונות מאשר מבני אדם. בוקר טוב, נשיקה מכלבלב (אולי עוד יהיה לי שוב), סוריקטה

קראתי הכל למעלה למטה ... מגיבה לך כאן תודה על המילים בהחלט סוריקטה התהליך כמו שתיארת כל כך הרבה שנים כל כך כל דבר לאט לאט לא נגמר ....היום הקשבתי לשיר של קרן פלס ורמי קליינשטיין ,על לחיות ללא חרטות ...והלב צבט לי. הרבה מחשבות לי אלייך , פחות מצליחה לכתוב ....מצטערת חושבת עלייך שולחת הרבה כוחות לשרוד את התקופה . חיבוק גדול אשה יפה אביב