סליחה שאני חוזרת על זה כל הזמן
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אולי באמת הזכרונות לא אמיתיות אולי הכל בגלל דמיון מפותח זה גורם לי חרדות נוראיות לחשוב שזה אמיתי... כל הסיפורים בראש קשה לי ממש לסמוך על עצמי ולהאמין אני מרגישה שאני מאבדת את השפיות אני מתהפכת בתוך עצמי למצוא את התשובות אני כל כך מפחדת... אני לא יודעת מה לעשות יותר...
הי ינשוף, בינתיים - לקבל את קולות הספק. כמו שאמרתי לא מעט, זה חלק מהעניין, התחושה הזו ש'לא ייתכן שזה קרה'. אודי
הי ינשופית מתוקה, אוכל לומר לך שעד היום, כשאני יודעת, ויודעת שחקרו ממש בעבר והגיעו למסקנות שהוסתרו ממני ומהסביבה, ממש נראה לי עצמי שאני בוראת סיפורים. בהמשך לפודקאסט של אודי (תודה, אודי) - הנה דוגמא לדבר שחשבתי שאם אדבר אחשב כפרנואידית וישר אשלח למוסד סגור, ובסוף כן יצאו ממני מילים, והכיוון נראה כמשהו שאכן התרחש, לצערי, ואכן היה במציאות. כמה לא פשוט להאמין. כמה לא פשוט לחיות עם הידיעה שסיפורים 'הזויים' חלק מחייך. שלך, סוריקטה
כן סוריקיטה יקרה קשה מאוד להאמין לפעמים אני חושבת שיותר קל לחיות עם הספק אבל בגדול זה מקשה עוד יותר כרגע אני במקום של לא לקבל אבל גם לא להכחיש... פשוט הסיפורים שם... מטרידים ומפחידים אותי ברמות שאי אפשר לתאר... אני כאילו חיה ליד בינתיים. את יודעת סוריקיטה... את יקרה מאוד
ינשופית מתוקה שלי תזרמי עם כל מה שמרגיש לך נכון מאמינה לך יפתי ותמשיכי לדבר בטיפול כל מה שעולה לך בסוף כבר תביני מה היה נכון ומה דימיון... לא חושבת שאת מדמיינת למרות הכל... גם אם הכל קצת מבולבל לא נורא לא סוף העולם העיקר שתדברי גם את הבילבול חשוב מאוד !@ חיבוק ענק חטולית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
