פרטיות

הי אודי, מנסה להמשיך, אך תוהה, כתמיד, האם יותר מידי. פרטיות הזכרת. ובכן, באינטרנט - יש לי תחושה - שאנו נוטים לחשוף פרטים / רגשות שאין אנו חושפים במהירות שכזו כאשר אנו פנים מול פנים ומישירים מבט. יש עניינים שלא דוברו או ידוברו בשיחותנו ההן, והם אכן קשורים לאזור הפרטי של כל אחד מהצדדים. וכאילו היה זה מובן מאליו (הו, כמה לא), וכמה טוב ומאפשר יציאה מהמלבן, כמו הבזק חכמה, שיזמת את הדגש על הנקודה ה (אולי) פחות מדוברת. גבולות שאין לחצות. כשרשמתי למטה שהיו דברים שלא דיברנו עליהם, ובכן, כנראה שכן, ואפילו לא מעט, אבל עדיין התחושה (לא בהכרח מדויקת) שלא עברו חזק מספיק וחשוב היה לרכך כדי לרפא עוד. ואולי לא ניתן. איני יודעת. אלו היו, בעיניי, פחות עניינים של פרטיות פרטיות, אלא של רגשות שחשוב היה לעבוד עליהם. כך דעתי. ושוב, כנראה שהיה מזה ואף הרבה למדי. פשוט המחיקה והמנגנון... הם קשורים לרמת הזעם (תסכול) שאני חשה כאשר משתבשות 'תוכניות' או סדר יום, הגם שאני מיומנת מאד, וכמעט תמיד כן מצליח, או אז מתעוררת ממש תחושת כשלון אישי ודחף להיעלם מן העולם. ניסיתי לקחת וידאו של רגע כזה בו בפנים המצב רצחני, החוץ נראה שליו ועדין. תודה (והלוואי וירבו) על הפודקאסט. הנה משהו שהנחת, נתת, והוא גרעיני שלך. כך מתאפשר, לפחות לי, לקחת קצת החוצה מהמעגלים החוזרים ואולי קצת להפוך אותם לספירלות - אגב תגובתך לשירה. גם את המילה ספירלה קל לקטול. כי יש בה רכיב של יציאה ממרחב דו ממדי שטוח לתלת מימדי נפחי, קרי צמיחה. סוף שבוע נעים, מה כבר יחבר אותי לקצת רוך, שפחות ירתיע. סוריקטה והבדידות (ששומרת המון בפנים)

את צודקת בענין הפרטיות מאוד מתחברת למה שאת כותבת... למרות שהשיחות שלי עם המטפל פנים מול פנים( מסכה) לא מסוגלת להישר מבט גם בגלל המבוכה לא בגלל שהוא גבר אלה בגלל התכנים הקשים.. כבר עכשיו יש דברים שאיני מסוגלת לדבר אותם ... את פשוט קולעת בול !! התרגשתי לקרא כל מה שכתבת נהדרת שלי תודה שאת קיימת וכותבת כאן מוקירה אותך חטולית