אודי וכולם מעדכנת ;) .. .
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
בדרך התחלתי להלחץ קצת...ואז כשהגעתי במסדרון ממש היו לי דפיקות לב מהירות. כאילו הכל חוזר אליי... וכשנכנסתי לחדר אמרתי לה שכמעט נתקעתי במסדרון והייתי מבקשת ממנה לבוא להכניס אותי לחדר.. והיה לי קשה להכנס. היא אמרה שהייתה יוצאת לקראתי בשמחה ;) חמודה :) בכל אופן ישבנו במרחק. במסיכות. חלון פתוח והיא שאלה אם ארצה מזגן. לא הייתי צריכה מזגן.היה נעים. נעים תרתי משמע..לאט הדופק נחלש וכמובן ששיתפתי בתחושה הזו.. היא הייתה מהממת כהרגלה. מאוד מכילה ומקבלת..אמרה שבאמת עבר הרבה זמן....דברתי על חוזקות ודברים שעברתי וכיצד התמודדתי..(גם בעבודה וגם בבית) ידעתי שיקח לי זמן להפתח ברגש הקשה..אבל זה קרה ונפתח שןב נושא ה"משפחתי" אז היא שאלה אם ארצה עוד פגישה וכמובן שרציתי. אך ממש היא עסוקה. היה לי מזל שהתפנה היום..ממש! אחרי ניסיונות למצוא פגישה בזמן הקרוב ללא הצלחה. אמרתי שתודיע לי ..פתאום לא בוער לי. נרגעתי. ואני יןדעת שהיא תשתדל למצוא זמן שיתאים עבור שתינו...יצאתי בידיעה שנקבע ועדיין אין מתי. וזה בסדר...מאמין??? אנמ בשוק מעצמי..יצאתי רגועה מאוד כאילו עשיתי מדיטציה אצלה 🤣 לא יאמן איזה אפקט של רוגע יש לה עליי....וואו. הזמן היחיד היה עוד חודש..אבל היא תשתדל למצוא זמן. אני ברת מזל שהתפנה היום.... אז בגדול היה מרגיע וטוב ונקבע להמשך הסוגיה החדשה/ישנה בפלונטר הרגשי שלי כלפי המשפחה...אפרופו אמביוולנטיות... בול המילה לגבי הוריי...לא החלטתי אם יש פה בכלל אהבה שלי אליהם..לצערי לא מורגש. האם אתן מרגישות אהבה להורייכם? או יותר קטע של חמלה?? אמביוולנטי אצלי גם :( עוד נדון.... אודי, זה נורא לא לאהוב הורה? והאם מה שכתבתי לסוריקטה שהם "הרוויחו" את זה...הם דאגו לזה בגידול שלי העקום???? לא בקטע של לשנוא...אני כבר לא שם וגם כבר לא כועסת פשוט כזה🤷♂️אין לי מושג...ועם כל זה ברור שעוזרת למה שצריך....תודה אודי על האפשרות. והשיתוף...❤🤗
וואוו , את לא מבינה בכלל כמה אני מתרגשת כשאני קוראת אותך. ממש הרגשתי אותך על פי הכתיבה. אני כ״כ שמחה בשבילך על שהיה טוב איתה, ושיצאת רגועה מהפגישה, זה באמת שווה הכל. גרמת לי לחיוך:) התחברתי מאוד למה שאת כותבת, לדפיקות לב, להתרגשות של לפניי. אך הלוואי וגם יכולתי לומר שאני מזדהה עם הרגיעה של האחרי, כי אצלי אין את זה. אין לי גבול מבפנים.. אני תמיד צריכה עוד ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד . ולשאלה על ההורים, אני לא מרגישה הרבה אהבה אליהם לצערי . אבל זה כי אני פשוט בת נוראית. אני יודעת שאני הבעיה והבעיה היא בי.
היי לורן יקרה, כנראה את צעירה בטיפול;) כי הרגשתי תמיד כמוך! כל פעם שיצאתי הרגשתי שהפגישה נגמרה מהר ולא הספקתי ורציתי עוד ועוד...לא הרגשתי שזה מספיק! היו המון שיחות בין..לפעמים 2-3 פגישות בשבוע!!! תלוי מתי..תקופות. אבל בהחלט תראי איך אני היום! לא חשבתי שככה יהיה. אני אחרי הרבה שנות טיפול אצלה כך שלקח לי זמן אבל תראי זה חולף..וזה אפשרי! את תרגישי בעצמך כשיגיע השינוי. בהצלחה.
הי מיכל, שמח לשמוע על הפגישה! לגבי ההורים: בעיניי, כל מה שמרגישים הוא לגיטימי. אני מקווה שעם הזמן התמונה הופכת לשלמה יותר ושניתן לראות בה גם את הפגמים אבל גם את הטוב שהיה, גם אם לא היה הרבה. אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
