קשה לי ממש.

אני צריכה מישהו לדבר איתו אני לחוצה ממשהו מסוים שלא ממש תלוי בי אבל גורם לי לבכות ולהיות עצובה ועוד רגשות... השבוע אנחנו לא נפגשות לצערי כי היא לא יכולה וזה יהיה רק שבוע הבא וזה מרגיש לי מאד רחוק ואני מאד צריכה אותה. ואני מרגישה במרוץ נגד הזמן בגלל שדחיתי משהו ועכשיו אני מנסה לעשות אותו מהר אבל זה לא יילך כנראה מהר כמו שהייתי רוצה וקשה לי לפרט כי זה אישי אבל זה כביכול משו שהוא טוב שהוא מקדם אותי והעצב הוא על זה שרק עכשיו אני מתחילה ( וזה כבר לא בשליטתו כי זה לא שאני יכולה להחזיר את הגלגל אחורה . אבל זה לא מספק אותי וזה עדיין מאד מאד עצוב לי)

הי חנה מתוקה, את יודעת, קראתי אותך וחשבתי על הפחד מהחמצה FOMO, שגם דיברו עליו בהקשר הקורונה והסגרים. חפשי בגוגל. אולי יעניין אותך. וגם רשמתי משהו למטה, נדמה לי בתגובה לשירה, על התחלות מאוחרות. על חלון ההזדמנויות והאפקטיביות, חלקיות וכל זה. ניחומים, ואיתם גם איחולי הצלחה. סוריקטה

תודה מתוקה! אבל זה פספןס אישי שלי עם עצמי לא משהו ששייך לסביבה. וזה גורם לי להרגיש רע עם עצמי ועוד תחושות קשות.. מה שלומך? איך את?

הי חנה, תיארת תמונה חלקית ואיני יודעת במה מדובר. מניחה שאת תדעי, כי את מכירה הכי טוב. הייתי רוצה להאמין כי אם תבחרי (מניחה שיש בחירה) באופן המתאים לך ביותר לאותו רגע בכוחותייך שלך, תוכלי להרגיש שבעות רצון וסיפוק. אבל, כאמור, באמת איני יודעת ומכירה. בכל אופן, נראה לי שאת צעירה למדי לתפיסתי, ועדיין קיים מבחר של אפשרויות. ואני (לשאלתך), המממ הייתי אומרת שמזדקנת, שזה הכי לא לעניין ואולי קצת כן בהקשר הפוסט שלך. אתמול, למשל, חשתי עצבות גדולה שהגוף תקין, אך המערכות לא יצרו ולא יוכלו ליצור המשכיות ביולוגית. מקווה שאוכל להישאר ברוח צעירה, עם זאת אחראית עם חכמת שנים של מבוגר, שהיה מישהו שלימד אותו במשך כמה שנים של עבודה קשה. רופא הנפש. וגם התקופה הזו של השיחות הטיפוליות הסתיימה. איך אומרים - as good as it gets בוקר טוב, סוריקטה

תודה סוריקטה יקרה על המילים ובעיקר על השיתוף שלך, מעריכה מאד, מרגישה כאב כשקוראת אותך אבל יחד עם זה גם ידיעה שעשית ועושה דברים שמיטיבים איתך (למרות החסר..) ואם מותר לי לכתוב אז גם מאד אוהבת אותך