מנכיחה את עצמי בכוח

מזהה מצב נפשי לא טוב מאוד לא טוב שוקעת בתוכי לא בגלל המצב במדינה כבר די הרבה זמן שמזהה שקיעה איטית . חוסר סבלנות חוסר יכולת לספוג יותר אי ודאות חוסר שקט וחוסר מנוחה כלום לא נכנס וכלום לא יוצא כמו רימון טעון לפני פיצוץ בטיפול עדין מנסות לבנות רצפה לא בטוח לי ועדין שותקת נעשו הרבה טעויות מצד שני יש המון רצון המון אהבה המון יכולת המון אמונה בקשר ביחד הזה ומצד שני , עדין האיום מהקשר שלהן נמצא. באי ודאות בלי לדעת מתי התקיים .(אני מבינה שכרגע אין הרבה מה לעשות כי ויתור מכל צד שלי על הקשר שלנו או שלה על הקשר עם החברה לשעבר יצור כאוס זה לא הפתרון ) לא מצליחה להסתגל לזה , גם לא חושבת שזה הוגן שכל המשקל של הטעות הזאת צריך להיות עלי ....תסתגלי תתמודדי זה המצב .זה משהו שבפרוש לא היה צריך להיות. הרגעים היחידים שיש לי מנוחה הם כשאני מאפשרת לעצמי ליפול לשגעון כמובן שאני רק עם עצמי . שם בתוך הצרחות שבוקעות מנשמתי בתוך החוסר אכפתיות ממי או מה יהיה, בחוסר שליטה יש שקט ... עצוב ... אביב בחושך מסביב (פולניה ),😂

איתך אביב יקרה, טוב שבאת עם העצב הכאב והקושי העצום (וגם הבדיחה שבסוף) שמרי על עצמך שירה

אביבוש מצב לא קל בכלל ולא הבנתי למה התכוונת במה שכתבת בסוגרים... חושך מסביב..אייך להאיר לך את האור? אודי כבר יתן תשובה טובה וכל גמני אלמד אייך להתמודד עם דיכאון כזה אוהבת אותך חטולית

הי אביב, איני יודעת אם בסדר שאגיב. לי נשמע שכולך מחוררת. כן נכנס, אבל אולי הדברים הפחות מתאימים למקומות הפחות מתאימים, וכן יוצא, אך גם באותו אופן שאינו מותאם, אולי אפילו בלשון המעטה והבקרה התפקששה מאד. לא בטוח שהייתי אומרת שיגעון או טירוף כשאת מבקשת לך התבודדות עם מיעוט ככל האפשר של מגע עם חוץ וסביבה. אולי זה גם משרת את השיקום וההבראה והבחירה בחיים. ימים שקטים, שלך, סוריקטה

הי אביב יקרה, שולחת חיבוק... אהבתי את הדימוי של לבנות רצפה (: מאמינה בך ובה, ובקשר שלכן

שירה חטולית סוריקטה וחנה תודה על המילים המחזקות המנכיחות המזמינות . סוריקטה ברור שאני שמחה לתגובתך ...חוייכתי מהמחוררת בהחלט מחוררת ....הכוונה שלי שגם עכשיו לענות כאן . לתת מקום לכמה מילים אין לי כוחות נפש לעשות את זה . אני מכונסת פנימה ממקום לא בריא,אני מכירה את עצמי . חטולית הסוגריים אולי לא היו צריכים להיות כאן ..זה פשוט ההבנה שאנחנו במלכוד לפחות כרגע. אביב

הי אביב, רק לומר שאני חושבת שאני מאד מבינה, מאד מאד מבינה כמה תעצומות נדרשו ממך הן לרשום את הודעת הפתיחה והן התגובה לכולן שהספיקה לעלות טרום סופשבוע. השתדלות אמיצה, מאד מתחשבת שאינה מובנת מאליה כלל. אבל ממש. גם חושבת שמאד מבינה שמקורה של ההתכנסות הוא אזורים חולים ומתפרעים ובעוצמה. ועדיין, (כך אומרים וגם את נוטה להזכיר) נטור אחר היש והבריא במורכבות ובסבך ההדוק. אולי בעתיד ובדיעבד ובפרספקטיבה נוכל ונסכים לראות יותר היכן היו. הסוגריים נכחו ואיכשהו נראה שהזרקור הופנה אליהם באופן חד ושינה מאזני תגובות. מעניין. אם הקשר שלכן, של המטפלת ושלך איתן מספיק, מקווה שתוכלי איכשהו להצליח לסלוח על הכשלים. הן ה'ענקיים'/ פחות מקצועיים (וגם אלו שנחווים ככאלה). מן הסתם, גם לזה יש גבול. לא כל שכן בעולמנו הפרוץ ממילא. יודעת. מאתגר ומסובך, אמרנו? כנראה מילים עדינות לתיאור המצב. מקווה שאיכשהו הכתיבה כאן סייעה לך קצת להרגיש שאת פחות לבד עם זה. שבוע, חיבוקים, סוריקטה

רואה רק עכשיו כל מילה זהב שומרת ואחזור לקרוא שוב בהחלט מתקשה לסלוח מתקשה להמשיך וחבל .....כי יש לי בהחלט הרבה להפסיד תודה אהובה חיבוקים לשבוע חדש ומקווהשתתני מקום גם לעצמך ..מתגעגעת למילותייך אביב