שואלת באמת...

יש לי שאלה ... יש דברים שאובייקטיבית אני לא יכולה או כל אדם אחר לא יכול. נגיד אם מישהו ממש לא טוב במתמטיקה הוא יכול ללמוד ולהשתפר אבל כנראה שהוא לא יהיה גאון... אם למישהי יש מחלה/בעיה שמונעת ממנה ללדת ילדים אז גם אם היא תרצה היא לא תוכל ללדת, היא אולי תוכל לאמץ או אפשרויות אחרת, אבל לא ללדת. ואני חושבת על עצמי... ובוכה. וכואב לי ... מאד. ולא יודעת אם תבינו אותי ואת מה שאני מנסה לשאול את עצמי ולהבין. שואלת את עצמי האם זוגיות זה משהו שאני פשוט לא יכולה להגיע אליו? אולי זה מעבר ליכולות שלי? זה מה שמרגישה, ולא רק עכשיו. לדמיין את עצמי מביאה ילד לבד, זה משהו שאני מסוגלת לדמיין, לא ידועת אם יקרה, אבל במחשבות שלי זה משהו שאני יכולה לחשוב עליו כמציאותי, כאפשרי. כמשהו שעם עבודה אוכל לנסות להגיע אליו, לבדוק אותו לחשוב עליו ... לעומת זאת, זוגיות, לא. לא מצליחה לקוות לחשוב לדמיין את זה קורה. פשוט לא. לא רואה אפשרות כזו בכלל. ותוהה מה זה... מחסום? ייאוש? העבר שלי? הלמידה שלי? חוסר אמונה בעצמי? או שיש כאן משו אובייקטיבי שמונע ממני את הנסיון האמיתי אפילו לבדוק.

היי..אני לא חושבת שזה עניין של "טובה בזה"..אם תאמיני בעצמך אחרים יאמינו בך!! אני מאמינה שתמצאי את האדם הנכון עבורך!!!!! עבודה עצמית... יש ספרים על זוגיות. תקראי אולי תקבלי השראה. בדיוק קראתי כתבה על ציפי חוטובלי השבוע..300 דיטים היא יצאה אם לא יותר. על ה300היא כתבה לעצמה במחברת ;) ותראי אותה היום שגרירה נשואה עם 3 בנות. אל יאוש!!!!! בעלה אגב כתב ספר על הדרך לחופה..משהו כזה. שניהם כבר היו כמעט מיואשים. תנסי לקרוא את עצותיו אולי יועילו.... ואגב הייתי במקום שלך. חשבתי להביא ילדים לעולם ללא בעל...יש לי אגב בת דודה שעשתה את זה. יש לה 2 ילדים . בן ובת מהממים...לא שאני ממליצה אבל אם את מרגישה שאין גבר שתוכלי לחיות איתן (ולא הפוך שהוא לא איתך) ממליצה ללכת על פי צו ליבך. בהצלחה..