את יכולה כבר לנכס אותם אלייך....

לפני כמעט שש שנים כתבת לי אודי שאני כבר יכולה ....סוריקטה אהובה גם לך חלק לא קטן בתהליך שנים שמזכירה לי שהם חלק ממני ...זה מה שיצא ממני הלילה , משתפת אותכם כאן כי בהחלט אתם חלק מהתהליך ....והשיר אודי שיר חובה לכל מטופל ומטפל :) זה קצת ארוך אתכם הסליחה . השומר הסמוי שלי ..... הפעם אני רוצה לשים את הזרקור על החלקים שהם בקצה המערכת . שני שומרי ראש גברים מה לא כתבתי ואמרתי עליהם לאורך השנים , תוקפניים, הרסניים, לא נחמדים , נוקשים ...אני שונאת אותם , לא מוכנה להתחבר אליהם , אני פוחדת מהם ...הם נרקיסיסטים והם בדמותו של אבי ....ועוד ועוד קיתונות. זה לא שהיום אני רוצה שיגיעו אף אחד לא אוהב להיות תוקפן ולכעוס כעס לא מווסת ...אבל השינוי האמיתי שלי התחיל ביום שהפסקתי לראות בחלקיי אויבים וכשהסכמתי לקבל את היותם חלק ממני היום אני קבוצה שלכל אחד יש תפקיד. "יש לי חלקים כועסים תוקפנים כואבים ....כולם שלי ואני אוהבת את כולם ,עבודת החיבור לוקחת זמן אני לא תמיד מחוברת אבל כולם שלי... " מעל עשור טיפול לקח לי כדי שאצליח לכתוב את המשפט הזה ועדין זה הם ולא אני ... ... לפני שנים באחת הפגישות הטיפוליות נכנסתי לקליניקה מאוד נסערת כעסתי הייתי פגועה מסמס שהמטפלת שלחה לי . כתגובה לכעס שלי היא אמרה לי שהחלקים שלי לא מנומסים ..היום המילים האלה גורמות לי לחייך אז נפגעתי וכעסתי עוד יותר ,ברור שהם לא מנומסים הם חלקים פגועים אחרי טראומה ממושכת . ... מטפלים ומטופלים כאחד פוחדים מלגעת בטיפול בחלקי הנפש האלו, טיפולים רבים מסתיימים שחלקים אלו מגיעים לחדר... יחד עם זאת, מטפלים שבאים לטפל בהפרעת זהות דיסוציאטיבית חייבים לדעת שחלקי הנפש האלו יגיעו אל הקליניקה במוקדם או במאוחר . חשוב ביותר לדעת שיש להתייחס אליהם בדיוק כמו לחלקי הנפש הפגועים האחרים גם הם זקוקים לטיפול להכלה ולאמפתיה. כמו שאר חלקי הנפש הם נוצרו כדי לאפשר לי לשרוד את המצב הלא נורמלי שהייתי בו . ... בשונה מחלקי הנפש האחרים שבאים להגן על הנפש שלי , לחלקים האלה יש מערכת שלמה של שיטות להשאיר אותי בזמן טראומה לא לתת לי אפשרות להתרומם ולמערכת כולה ישנם דרכים שונות ומגוונות איך להצליח לעשות דברים "אסורים" בלי שאלו ירגישו בכך. סוג של משחק בחתול ועכבר. חוסר האמון שלהם במטפל בטיפול בבני אדם גבוה ביותר, האיסור לגלות את הסוד לספר גדול ביותר חלקים אלו משמרים בתוכם את ההתנהגות של התוקפן מה שמבטיח שאני וחלקי נשאר קרבנות לנצח. ... כך מצאתי את עצמי יושבת בפגישות ועדין כשהמטפלת מושיטה יד ושואלת אם זה בסדר ואני קפואה לא לוקחת את ידה מסרבת , דוחה את המחווה שלה שבפנים כל החלקים רק מבקשים שתיתן לי יד שתרחיק את הכאב את הפחד את הטראומה ממני אבל הם שם מפקחים שלא נעיז לזוז , שלא נעיז לדבר או לבכות או לקחת את היד המושטת. למטפלים יראה שאני מתנגדת לטיפול ואילו בתוכי יהיה מאבק כוחות ותחושת שיתוק . ... תקופה ארוכה שתקתי בפגישות וכשיצאתי כתבתי מיילים ארוכים מפורטים על מה שקרה בפגישה .אותה נערה שכתבה הייתה כל כך אומללה כל כך נואשת כל כך זקוקה לדבר לספר את סיפורה את הכאב אבל המטפלת לא הצליחה להבין שבפגישה המילים א יגיעו כי יש מי שעוצר את השיח . ...קראתי לכתיבה הזו מתחת לראדר אבל לא יכולתי להסביר למה בכתיבה כן ובמילים לא ...זאת הייתה תקופה עם הרבה תסכול , כדי למנוע מהם להגיע לחדר לרוב רגע לפני קמתי ויצאתי , המערכת העדיפה שהזעם הנקסיסטי יצא עלי מאשר בחדר הטיפול שוב הפסדתי פעמיים כמה שלא ניסיתי להסביר למטפלת שזה שאני הולכת זה עדיף וזה מה שאני מסוגלת בתחושה שלה ברחתי מהטיפול . ... זוכרת את הפעם הראשונה שהם הגיעו לפגישה קול מתכתי גברי יצא לי מהפה ...כל כך נבהלתי מהסיטואציה . אחרי הפגישה כתבתי למטפלת , לדעת שאני לא משתגעת ולא הוזה. כחלק מההדיפה שלהם הם יכולים לדחוף את הקטנים בפגישה החוצה ואז השיח נשמע ילדותי עם תוכן מילים של אדם מבוגר ותוקפני , כשזה בא מקול של ילד זה כנראה מתעכל טוב יותר אצל בן השיח שמולי ופחות נשמע תוקפני ומפחיד. אחת הדרכים שלהם לשלוט במערכת זה להפחיד את החלקים הקטנים ...וכך אני מוצאת את עצמי מאפשרת לקטנים לכתוב למטפלת " שהם פוחדים שהיא תרביץ להם או שהיא תלך כי הם אמרו להם " אני לא שומעת את השיח הפנימי בן החלקים אני כן מרגישה את הפחד את השיתוק ברמת הגוף שאני חווה. דרך נוספת שלהם לשתק את המערכת זה לחזור על משפטים מבזים משפילים שמביעים חוסר ערך וזלזול בחלקים האחרים משפטים שנשמעו ע"י הפוגעים בי ..מה שמשאיר את שאר המערכת בתחושה של פחד ושיתוק מחד ומאידך בתחושה של סלידה ושנאה מול חלקים אלו . ... מטפלים רבים מצפים מהמטופלים שלהם לשלוט בחלקים אלו , לקחת אחריות על ההתנהגות הקשה .לבחור לקחת אחריות על החלקים האלה להגיד שהם זאת אני וכן אני זאת שמתנהגת בתוקפנות , ששולחת סמס כועס מוחק נרקסיסטי זה קשה , זה להסתכל ולהבין שלא רק שנפגעת את ממשיכה ופוגעת באנשים אחרים כי ככה הנפש שלך למדה להגן על עצמך. זה תהליך והוא יכול לקרות רק במצב שהמטפל יזמין אותם לחדר יראה שהוא מוכן לטפל בהם שהם שווים בעיניו לשאר החלקים ירצה שהם יגיעו ויראה שהוא לא מפחד מהם לא נשבר מולם ולא נוטש את הסירה כי הם הגיעו . רק במצב כזה , ששאר המערכת תרגיש בטוח שיש מי שעוזר להם מבחוץ כלפי פנים יהיה אפשר לעשות תהליך של התקרבות . האמת שבהגיון אני מבינה את זה ברגש עדין ברגע של כעס , אני מרגישה בגוף שאני כועסת אני לא יודעת מה אמרתי מה הייתה שפת הגוף שלי ואיך אני נראית ומתנהגת ...חיבור כזה הוא איטי וסזיפי הם מחזיקים ברגשות היותר קשים של הבושה האשמה חוסר האונים, חוסר ערך והמון פגיעות. ... אז אם אתם מטפלים או מטופלים תזכרו ותזכירו " לקוצים הקשים שהיו רכים באביב ואל תשכחו שגם האגרוף היה פעם יד פתוחה ואצבעות" יהודה עמיחי שזה חלק מהתהליך וכל החלקים זקוקים להכלה אמפתיה וטיפול כי כולם בסופו של יום הם חלק מהנפש של ילדה, נערה, אישה שנפגעה בזדון ונרמסה נשמתה. https://www.youtube.com/watch?v=zxF1vLL_2Ug

אביבוש אהובה אין לי הרבה מילים או מחשבות על מה שאת מתארת ..חוץ מאשר לומר שזה גהינום וצר לי נורא ואודי השיר הזה מדהים השומר הסמוי שלי התחברתי מיד נראה לי שלכונו יש שומר סמוי וזו הרגשה נהדרת תודה אביבוש תודה שהבאת את השיר המדהים הזה ושיתפת אוהבת אותך חטולית