קושי כלכלי לא בהכרח בצדק

אני כבר שנים נורא לחוצה מהעניין הכלכלי. בפועל אנחנו תמיד בסדר (אני נשואה עם ילדים). אנחנו גרים בבית של ההורים שכרגע אין לזה תאריך תפוגה, מבחינתם שנשאר. ומשלמים משכנתא על דירה אחרת שקנינו. אבל זה לא קל לי להיות תלויה. וזה יושב עליי. בעצם בפועל ההכנסות שלנו לא תואמות את ההוצאות שלנו לוליא המגורים בבית הזה. היו שנים שעבדתי יותר, וכיום אני עובדת רק משרה מאוד מאוד חלקית חלק מהשבוע בשכר די נמוך (למרות שיש לי תואר והכשרה למשהו אחר) העבודה הזו נוחה וקלה וקרובה מאוד לבית. אבל כל הזמן אני בלחץ מה יהיה הלאה. ומליאה בתחושה שאני לא מסוגלת לעבוד יותר מזה. לא יותר שעות ולא משהו מורכב יותר עם יותר אחריות. אבל ככה המשכורת שלי נשארת זעומה. בעלי מרוויח בסדר גמור, אבל זה לא יכול לחפות על זה שאני בקושי עובדת. אני חיה שנים בתחושה של חוסר מסוגלות. עבדתי בעבר יותר שעות בעבודות שהרווחתי בהן יותר. והיה לי כל כך קשה במשך השנים בעבודות האלה, שבסוף החלטתי לעזוב. ולקח לי הרבה זמן להתאושש מזה שהכרחתי את עצמי לעבוד כך במשך שנים. ולקח לי זמן לחזור לעבוד בכלל. הרגשתי כל כך חסרת יכולת. אז נשארתי הרבה עם הקטן שלי בבית עד שהלך לגן. ואז מצאתי את העבודה הזו. זה אישיו שמלווה אותי כבר שנים. כבר הייתי בטיפול על הנושא וגם בכמה סדנאות והדרכות העצמה ועוד . הטיפול והסדנאות עזרו בנושאים אחרים, בזוגיות, עם הילדים בהרגשה הכללית. אבל הנושא של הקשיים האלה בעבודה ועם זה שאני בקושי מרוויחה כסף, נשאר. ואני לא בטוחה איך להמשיך הלאה. מתביישת בזה מאוד מאוד. וזה משפיע עליי גם חברתית, כי אני מתביישת שאני בקושי עובדת. כשכולם סביבי עובדות. רציתי לפרוק קצת בפני אנשים אמיתיים ולא רק בפני עצמי (פורקת לפעמים על דף את הדברים)